יום שבת, 6 באפריל 2013

שביל הגולן - מפסטנים בארץ, מרגישים בתאילנד.

"היא נכנסה למועדון, אבל הוציאה לכולם את העיניים" (ציטוט מתוך הפואמה המפורסמת של גדולי משוררי הדור)

אפטר פסח שמח לכולם וחזרה טובה לשגרה (ממש) !

הסיפור של היום התרחש בכלל באוקטובר, ולקח לי המון זמן להושיב את עצמי לכתוב אותו כי אני עצלן מוצהר.
תודה מיוחדת ליוני שהזכיר לי את מאורעות הטיול.

והנה זה מתחיל:

28-29.9 - סופ"ש עם דני, דיינה, דוני וכו':
אז אחרי המון תכנונים, ארגונים, שריונים, בכיונים ודיונים, יצאנו בשישי בבוקר אני, אלעד, יוני, דרהי, ניצן, אורי ורווי, מגני תקווה הבירה לכיוון דפנה - מקום מגוריו של אלעד בעמק החולה.
כמובן שהיציאה התעכבה תודות לניצן שנזכרה במשהו שהיא צריכה לעשות ברגע האחרון - דבר שבאופן לא מפתיע ניבא את העתיד לבוא.

אחרי הנסיעה הארוכה התמקמנו בדירת חצי חדר של אלעד, מקום שאמור לאכלס במקרה הטוב 2 בני אדם, והלכנו משם ל"מחלק" (שם שהמציאו הסטודנטים הwanabe מקומיים למעין שכר המחלק את נחל דן לשניים), לקצת טבילה קפואה ודלקת ריאות.

את היומיים הבאים העברנו בקניית אוכל, ציוד, צפייה בסרטים, אכילה בהמבורגריה הטובה ביותר בארץ (קלומפוס) ובהמון המון רביצה.

2 אנקדוטות מהיומיים האלו, שסיפקו המון חומר לטיול:

- בלילה הראשון יוני מספר לנו על שיר חדש שהשמיעו לו - "תאילנד" של הultras. אחרי דיון מעמיק על כל הטרנד החדש בארץ של שירי ה"בא לך עלי בא לי בא לי עליך" למיניהם, אנו מחליטים לשמוע את השיר המדובר, ומגלים את השיר הכי סתום שנוצר בעשור האחרון. מיותר לציין שהשיר הטיפשי הפך להמנון שלנו במשך כל הטיול.

- ביום שבת אני ואלעד יצאנו לריצה, לקראת הסוף פגשנו 2 בנות שהסתובבו להן במטעים של קיבוץ דן בערב עם בגד ים ("שכחנו" את הבגדים באוטו). אחרי היכרות בסיסית שבמהלכה 2 הפקאצות דחפו את המשפט "חיים בזרם" איזה 20 פעמים, הן הסבירו לנו שלטיולים שלהן קוראים (מי אלו האנשים שקוראים, אני עדיין שואל את עצמי) "סופ"ש עם dani וdeni" (קיצור של עדן ודנה, או שמה זה לא כל כך קיצור, כי יש פה בדיוק את אותו מספר הברות).
גם פה לא יכולנו לפסוח בבגרות על העניין, וכך יצא שבמשך 8 ימים קראנו אחד לשני בכל מיני הטיות של "דנה" (dani,deni, דיינה, דינה, דאניה, דוני, דנה, סודני והדני הענק). נחשו מי היה הדני הענק.

בלילה השני יהב הצטרף, ואחר עוד לילה של הידחסות של שמונה אנשים בדירת יחיד, התחיל הטיול.

30.9 - יום ראשון בשביל הגולן - מקופות אתר החרמון לתל קצעה:
בבוקר יצאנו עם מונית לכיוון אתר החרמון, משם התחלנו ירידה בנחל גובתה , עד לחיבור עם הכביש העולה לכיוון נמרוד.
את הירידה המעצבנת הנעים לנו דרהי עם המיני גיטרה (שבאופן מפתיע לא ניתן לה שם).
ההגעה לנמרוד הייתה משעשעת, כי ציפינו שיהיה שם משהו לקנות, אך מדובר בסך הכל ב2 אוהלים וחצי זרוקים בצורה רנדומלית בשומקום.
אחרי שהקפנו עם השביל את מעוז הכנאפה הבלתי מעורער (מסעדה), הגענו לברכת רם היפה - מאגר מים שבעצם נמצא מעל לוע של הר געש, שם אכלנו צהריים (האמת שהיינו כל כך שבורים מהמשקל והלכנו כל כך לאט שהארוחה הזאת הייתה באיזה 3).
משם המשכנו עד לתל קצעה, שם הקמנו את חניון הלילה, והעברנו ערב סביב המדורה של אורז, גיטרה ואיפה תלך.

נמרוד
1.10 - יום שני בשביל הגולן - מתל קצעה למרום גולן:
פתחנו את היום בטיפוס להר אודם, ואחרי שגילינו כי בבסיס למעלה אין נפש חיה ולאור העובדה שהיינו חייבים למלא מים, ירדנו למטה לתוך הישוב אודם (טוב נו, גם רצינו קולה קרה).
השערים כמובן היו סגורים וטיפוס מן הסתם עדיף על הליכה של ק"מ לשער הראשי, נכנסנו לישוב והתמקמנו במדשאה לארוחת בוקר.
הצרכנייה לצערנו הייתה סגורה (היה איזה חג או משו, לא מבין בזה) ונאלצנו להתפשר על הריטואל הרגיל של נייצ'ר וואלי עם נוטלה וסקיפי.
היציאה מאודם הייתה קצת בעייתית, כי מהשער שהיה פתוח היינו צריכים להקיף את כל הישוב כדי לחזור לשביל, בדרך מבולדרת ולא לגיטימית בעליל.
אחרי חזרה לשביל ומעבר באנדרטה לחללי פלס"ר 7, הגענו למרגלות הר החרמונית, שם נכסף לעיננו אחד ממצבורי הזבל הגדולים בגולן. יפה בסך הכל.
התחלנו לעלות לאט ובזהירות לחרמונית, הנוף לכיוון סוריה עוצר נשימה, למרות הערפל המעצבן שנפל עלינו באותו יום.
הגענו לאנדרטת עוז 77, המשקיפה על עמק הבכא, שם עצרנו לארוחת צהריים והצטיידנו אצל הבדואי בקולה, לבנה ועוד ממרח לא ברור שיהב הגדיר באופן די מדויק - "אלוקות".
מזג האוויר החליט להתעלל בנו קצת, והתבטא ברוחות פסיכיות וטיפה גשמים, שליוו אותנו מהאנדרטה עד לסוף היום.
הירידה משם הייתה די מתונה, ולמרות שהשעה כבר הייתה יחסית מאוחרת החלטנו לוותר על התענוג של לישון בבאב אל הוא הנמצא לצד מאגר בנטל, ולהמשיך עד לישוב מרום גולן, שם דודה של איה (שהצטרפה אלינו באותו ערב) חיכתה לנו עם מפתחות למועדון.
אחרי עליה לא פשוטה לישוב, התמקמנו במועדון, עשינו מקלחת כיורים, הזמנו פיצה (חלק הלכו למסעדת הבוקרים המפורסמת) וסיימנו את היום בצפייה באחת מהתכניות המזעזעות של ימינו - "אלוף העברית" - תחרות חסרת אחריות המאגדת ילדים מסכנים שלא שפר עליהם גורלם ומאלצת אותם לחזק את תדמיתם היצורית באופן שיצלק את נפשם עד סוף ימי חייהם.

מאגר בנטל
2.10 - יום שלישי בשביל הגולן - ממרום גולן לעין זיוון:
פתחנו את היום ב"ארוחת בוקר מלונאית" באדיבות דודה של איה,ויצאנו לדרך.
לא כך כך ידענו עד לאן נלך באותו יום, והאמירה הרווחת הייתה "נגיע לעין זיוון ונחליט". כאילו שלא היה ברור שנישאר שם.
קצת אחרי היציאה ממרום גולן התפצלנו, חצי עלו להר בנטל וחצי נשארו למטה עם הציוד.
מההר יש תצפית נהדרת של 360 מעלות, אך לצערנו האובך היה כבד מדי מדי באותו יום... לא נורא!
את הירידה בחזרה עשינו con dedo, חברנו לחצי העצלן והמשכנו לעין זיוון.
באמצע הדרך פתאום אנחנו פוגשים את נאפו! גדול.
בהגעה לעין זיוון ביטלנו כל מחשבה על להמשיך הלאה באותו יום, הקמנו מאהל ואכלנו ארוחת ערב משוגעת של בולונז מפחיד.

מרום גולן
3.10 - יום רביעי בשביל הגולן - מעין זיוון לקשת:
למען האמת מדובר ביום הליכה די משעמם, כי כמעט כולו לצד כביש 98 העובר את כל הגולן.
החיתוך היחיד המעניין בו הוא העליה להר חזק, בשמורת רכס בשנית, שמורה נחמדה מאד הנמצאת ממזרח לכביש ליד הישוב אלוני הבשן.
אחרי העליה להר והקפה שהחזירה אותנו לכביש 98, עצרנו ליד מתקן מקורות לארוחת צהריים.
החלטנו שעד הישוב קשת נמשיך בדרך הקצרה ביותר האפשרית, כי המשך השביל קצת מעפן בחלק הזה... אני ויהב דאגנו ללכת אחרונים, וכך לפי חוק הכלים השלובים תפסנו טרמפ ראשונים עד לחרבת חשניה, שם חיכינו לשאר החבר'ה בהריסות של מסגד לצד הכביש.
אחרי שכולם הגיעו (חלק con dedo וחלק ברגל) המשכנו ביחד ברגל לישוב קשת, שם עשינו קניות וחיפשנו מקום לישון בו.
אחרי חיפושים נרחבים בישוב, שכללו כניסה למועדון הנוער שם פגשנו 2 ילדים בכיתה ד' שעישנו נרגילה ושיחקו משחק לא ברור עם ז'יטונים של פוקר ופצץ של פוגים, הגענו לבית ספר שדה, שם האחראי לקח מאיתנו 30 שקל לאדם תמורת מזרן (!!!).
אחרי עוד ארוחת ערב נחמדה וזלילת עוגיות "פפושדו", צילמנו קאבר איכותי ל"תאילנד" (אותו אתם מוזמנים לראות בקישור הבא: http://www.youtube.com/watch?v=9jRxUiYcVP0) והלכנו לישון על מזרנים כמו מלכים.

קירות המסגד בחרבת חשניה - בטיחותי!
4.10 - יום חמישי בשביל הגולן - מקשת עד לחניון נחל דליות:
את ההליכה התחלנו מאוחר יחסית (לניצן הייתה ציפורן חודרנית והיא רצתה לראות רופא, למרות העובדה שדרהי היה נגד הדרכה במדור טראומה בקורס חובשים, הכשרה מספקת לחלוטין לצורך המקרה), וכבר בתחילת ההליכה יוני חטף עקיצה מצרעה (אולי זוהי נקודת המפנה שתצמיד לו את הכינוי "יוני ביש-מזל").
ההליכה כולה הייתה בטח פתוח לחלוטין בלי טיפת צל, ביום (דווקא היום) שמשי לחלוטין.
איזה חום! בדרכינו עברנו בחרבת פרג, ואם אל דנניר, והגעה לנחל דליות התחלנו לסטות מערבה, עד למאגר דליות היפיפה, אחת הנקודות היחידות שהצליחו להשכיח ממני את העונה הלא טובה בכלל שבחרנו לטייל בה.
בצומת דליות נפרדנו מאיה, והתמקמנו בחניון הלילה שקרוב לכביש, שם פגשנו את אבא של יהב (עם חבריו), והעברנו לילה של שינה-לא שינה תודות לחבורת הערסים שהתמקמה בחניון ולא סתמה את הפה עד 3 לפנות בוקר.

מאגר דליות
5.10 - יום שישי בשביל הגולן - מחניון נחל דליות למסעדת מור וקינמון:
בעת יציאתנו למסלול דאגנו להשכים עם גיטרה וסירים את חברינו הערסים שהנעימו את זמנינו בלילה, התחלנו ללכת דרומה לכיוון מאגר סמך, משם ירדנו עם נחל סמך כאשר אנו הולכים לצידו בסמוך לישוב נטור, שם פגשנו את אורי ורווי שתפסו לשם טרמפ.
השביל נפרד מנחל סמך וממשיך יותר דרומה, ומגיע לכביש 789, משם חתכנו עד לחניון הלילה הנמצא בסמוך למסעדת "מור וקינמון", שמסתבר שכבר אינה פעילה (כמעט הכל הרוס שם).
שלחנו את דרהי ואורי למלא מים + לעשות קניות, בזמן שהתחלנו לבשל את ארוחת הערב, משתדלים בכל כוחנו לא לחלל את גברת שבת.
הגשר הסורי - נחל סמך

6.10 - יום שביעי בשביל הגולן - ממסעדת מור וקינמון למבוא חמה:
נפרדנו מדרהי, אורי, רווי וניצן שהחליטו לחתוך לכנרת, המשכנו אני, אלעד ויוני בעליה לכיוון מצפה אופיר.
אחד הדברים הכי כיפים בטיול הארוך הזה, הוא לראות את הכנרת בפעם הראשונה (בטיול כמובן). ההליכה מלווה בתצפית מתמדת לכנרת, עד שהשביל מתחיל לזלוג לכיוון גבעת יואב, שם עצרנו במגורי התאילנדים להתרעננות, ופגשנו 3 ילדים רבאקיסטים עם תד"לים שעשו גם הם את השביל.
ההליכה לוותה בפיסטונים by definition, ובשמש הכי חזקה שהייתה לנו בכל השבוע האחרון.
בהגעתנו לכביש 98, למקום שצוין באתר שביל הגולן כ"אמפי גולן" (אין שם כלום) הבנו שלא נוכל להעביר שם את הלילה, והחלטנו להיות אמיצים (היה כבר 3 בצהריים) ולהמשיך עם השביל היורד לנחל מיצר (ועולה בחזרה לגובה שבו היינו) עד למבוא חמה.
החלטה טיפשית מאד כמובן... נחל מיצר פשוט נהדר, יפה וכיף להליכה, אך ברגע שהוא נגמר מתחיל הקאדר האמיתי, כאשר השביל עולה עם כביש שבור בחזרה לכיוון מבוא חמה. באיזשהו שלב נאלצנו לשלוף את הפצלים כי היה כבר חשוך לגמרי, אך למזלנו ההליכה הייתה על כביש בלי סכנת נפילה.
כאשר הגענו למבוא חמה התקשרנו למלכת הקשרים של ישראל - ערבה רז - שדאגה לכך שחברים שלה ממבוא חמה יארחו אותנו, וכך מצאנו את עצמינו בארוחת ערב מצוינת, שכללה אפילו חליטת תה (יוני כמעט בכה שהוא טעם אותו).
מבוא חמה הוא ללא ספק הישוב עם הנוף הכי יפה שיצא לי לראות!

שבור בסוף נחל מיצר
7.10 - יום שמיני ואחרון - ממבוא חמה לעין תאופיק:
בגדול אי אפשר אפילו לקרוא לזה יום הליכה...
ירדנו על צלע הר נמרון עד שהתחברנו לכביש 98 במקום שנקרא עין תאופיק, שם הסתיים השביל באופן רשמי (או בעצם לא רשמי בכלל, כי אין שם אפילו שלט קטן לרפואה שאומר "סיימת").
אחרי חצי שעה של המתנה הצלחנו שלושתנו לתפוס טרמפים לטבריה ולקחת אוטובוס לק"ש (יוני הגיע באוטובוס אחד מוקדם יותר ואסף אותנו משם).
אחרי מקלחת והתארגנות בדפנה נתנו עוד ארוחת מלכים בקלומפוס, והלכנו לראות את הקלאסיקו הראשון של העונה.


לסיכום, היה אחד הטיולים, מומלץ ביותר לכל אוהבי הטבע וההליכה, והתקופה הכי טובה לעשות אותו - היא עכשיו!

להתראות עד החפירה הבאה,

דני.



"ישנן בנות, ישנן בנות, שאינן בנות"

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה