יום שני, 24 באוקטובר 2011

שביל ישראל - סשן 8 - מצופר עד אילת - הערבה, הרי אילת, והסיום הגדול.


אחרי יום מנוחה עמוס בכלום בצופר, יצאנו אני, אלעד, איה, כפיר, אריאלה ודוב לסשן האחרון של שביל ישראל (זאק כבר חתך יום קודם).

22/10/10 - יום הליכה 39 בשביל ישראל - צופר עד חניון לילה נחל ברק - זה מה שנקרא יום מעבר (2):

עוד יום מעפ-עפן.
לא יורדים מדרך 4X4 אפילו לשניה...
באמצע ההליכה לאלעד נפתחה הנעל לחלוטין, איה וכפיר הצילו את המצב כרגיל עם אזיקונים וקומבינות, אבל בסופו של דבר אלעד היה חייב לעבור לסנדלים...
בדרכנו ראינו חבורת ג'יפיסטים עושים איזה מעלה משוגע ומתלהבים מזה רצח, תו"כ שהם מעיפים עלינו 200 קילו פודרה.
הגענו לחניון נחל ברק, וגילינו שגם שם - איזו הפתעה - גנבו לנו את ההטמנה!!! מה שהציל אותנו שם זה שישנה הטמנה קבועה של מים (לא ידענו את זה ביום הטמנות), אבל התבאסנו על כל הפינוקים שהחבאנו...
ההורים של אלעד קפצו לביקור באותו ערב להביא לו נעליים, ולנו מגוון מטעמים משמעותיים.
that's it.

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: brain damage - pink floyd דירוג יומי: 5. 

23/10/10 - יום הליכה 40 בשביל ישראל - חניון לילה נחל ברק עד חניון לילה ציחור - סולמות ונחשים:

בתכלס, היום הזה הוא גם יום מעבר, רק שיש בו 2 אטרקציות: קניון ברק וקניון ורדית.
בברק עלינו, ואני אישית הרגשתי כמו במשחק מחשב, המון יתדות סולמות וקפיצות.
את קניון ורדית עשינו בירידה, שהייתה לא פחות קשה מהעלייה בברק, יש שם כמה חלקים די מסוכנים!
אחרי היציאה מקניון ורדית נכנסים לנחל פארן, אחד הנחלים העבים, לעבור מצד אחד לצד שני שלו זה סיפור של איזה רבע שעה!
בהגעה לצומת ציחור, נפרדנו מדוב ואריאלה שנסעו לישון בקיבוץ קטורה, לא לפני שדוד של אריאלה הביא לנו מג'הולים מדהימים מהקיבוץ..
התמקמנו בחניון לילה, והעברנו את הלילה האחרון שלנו עם כפיר ואיה, עם המשחק הידוע 20 שאלות, וארוחת ערב דלה וחסרת משמעות.

אורך: 27.5 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: The Offspring - She's got issues דירוג יומי: 7. 

24/10/10 - יום הליכה 41 בשביל ישראל - חניון לילה ציחור עד חאן שחרות - נותנים פדאל:

מציחור עד שחרות יש בעצם 2 ימים שהם האמא של הימי מעבר, 46 ק"מ שצמודים לכביש 40.
לאור העובדה הזו, החלטנו עוד מראש שאנחנו עושים את 2 הימים האלה ביום אחד של נסיעה על אופניים, כדי להפוך את השיעמום לסוג של חוויה..
טעות פטאלית!!!
לנסוע באופניים, זה לא קל כמו שזה נראה כשאתה מסתכל על כל הגריאטרים שרוכבים בתל אביב, זה עובד על שרירים שונים לגמרי משרירי הליכה, שרירים שמיותר לציין שלא קיימים אצלי ואצל אלעד...
סיוט! גם הביאו לנו מהמקום שהכרנו ממנו אופניים עם כסא גרוע בטירוף, ככה שלא יכולנו גם לשבת בזמן הנסיעה....
את העצירה הראשונה עשינו בשיטים ("אשראם במדבר"), מקום שמנוהל ע"י חיב"סים ומתוחזק ע"י סופר חיב"סים... שתינו שם קולה וכאשר באתי לשלם המוכרת שאלה כמה פחיות לקחנו, כשעניתי "4" היא אמרה "זה 7 שקלים לפחית", ואז היא שלפה את המחשבון, ואמרה לי 28 ש"ח! 
אחרי שיצאתי מההלם הוצאתי לה שטר של חמישים, ואז ראיתי אותה שוב משתמשת במחשבון כדי לדעת כמה עודף להביא לי!!! מה אתם נותנים להם שם באשראם????
המשכנו לנסוע, ועצרנו בנאות סמדר, הישוב הצמחוני, והתיישבנו במסעדה הצמחונית ואכלנו אוכל צמחוני. אחר כך המשכנו לנסוע כמו צמחים עד שהגענו לחאן שחרות, שם באו לקחת מאיתנו את האופניים.
החאן בדיוק היה בשיפוצים, אז החלטנו לישון בחניון רוכבי הגמלים שמתחת לחאן... הגיע לשם אמיר הגנב מהישוב שחרות, וגבה מאיתנו 50 ש"ח כל אחד על שימוש במזרון ומקלחת של החניון. 
לא רק זה, אנחנו גם סגרנו עם אמיר מראש שאנחנו משתמשים בהטמנה של בקניון שחורת (גם בתשלום כמובן), ועכשיו כשהגענו לשחרות (יומיים מקניון שחורת) הוא פתאום אמר לנו שאין שם הטמנה. איך אתה אומר לי דבר כזה עכשיו??? עסקן מסריח.
הלכנו לישון, מוכנים לקראת אחד החלקים היפים ביותר בשביל ישראל - הרי אילת.

אורך: 46 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון מאכל היום: יוגורט דירוג יומי: 5. 

25/10/10 - יום הליכה 42 בשביל ישראל - חאן שחרות עד פארק תמנע - קרנבל צבעים:

אין מילים לתאר את הרי אילת, כל כך הרבה צורות וצבעים מדהימים!
בתחילת היום פגשנו שוב את אריאלה ודוב שישנו בשחרות, ועשינו להם השכמה אגרסיבית..
בשלב הזה נשארו לנו רק חטיפי אנרגיה בתיק, ושום דבר אחר..
כל הדרך מלאה בבולבוסים, אמוניטים ושלל תופעות מעניינות (בין אם הן שקריות או אמיתיות)..
לקראת הסוף כבר רואים את פארק תמנע מלמעלה, ואחרי שיורדים במעלה מלחן האלים, מגיעים לכניסה לפארק..
בכניסה לפארק סיימנו את יום ההליכה יחד עם אריאלה ודוב, והתמקמנו, לא לפני שהתפנקנו על קולה ומג'הולים.
אריאלה אירגנה ארוחת ערב מעובדי המקום, אחרי שניסינו כבר להזמין אוכל מכל מסעדה שקיימת באילת..
זה היה עוד לילה מלא בכוכבים, אותו העברנו באוהלים ליד שער הכניסה.
עוד 2 למניאק!!

אורך: 28 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: מג'הול דירוג יומי: 7

26/10/10 - יום הליכה 43 בשביל ישראל - פארק תמנע עד קניון שחורת - אחד היפים שראיתי:

יצאנו לדרך עם כפול מים לכל אחד (לא הייתה לנו הטמנה בשחורת תודות לאמיר הבזיוני)
באמת שפארק תמנע הוא יחיד מסוגו.
מי שלא היה שם ויראה תמונות, לא יאמין שהמקום הזה נמצא בדרום של ישראל!! 
מליון צבעים וצורות..
בתחילת היום עלינו על במת תמנע, משם יש תצפית על כל הפארק, ואחר כך המשכנו עד לאגם נחושתן, שם חיכתה לנו ארוחת בוקר (המקום אירח קבוצה של בית ספר, ואריאלה דאגה שנקבל שאריות). בנקודה הזאת גם נפרדנו סופית מאריאלה ודוב, שעשו משם עוד גיחה לאנשהו...
המשכנו על נחל רחם, וקצת לפני מעלה עמרם התיישבנו להפסקה, ופתאום בא פקח... הכוונות של הבחור היו טובות, אבל הוא היה חופר רצח, ובלי להרגיש הוא גמר לנו את כל ההפסקה!!!!!
גם הוא טען (באופן שלא הפתיע אותנו) שאמיר משחרות הוא מאניק ושקרן ושאסור לבנות עליו. 
עלינו את מעלה עמרם, משם קיבלנו מבט חטוף לאילת, והמשכנו עד הכניסה לקניון שחורת.
התמקמנו והלכנו לישון, באמצע הלילה פתאום האירה אותנו מחלקה של חיילים שאיכשהו החליטה שאנחנו מחבלים. לא הופתענו וגם לא היה אכלת לנו, כי ידענו שמחר אנחנו מסיימים.

אורך: 25 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: שאריות דירוג יומי: 8.

27/10/10 - יום הליכה 44 בשביל ישראל - קניון שחורת עד אילת - וסוף לסיפור:

לי ולאלעד הייתה מטרה ברורה ליום הזה - להגיע למלון ספורט לפני השעה 15:00, בה סוגרים את החדר אוכל.
קמנו ב5 עם פצלים על הראש, השארנו אתך האוהל בתיבת ההטמנות עם פתק בשביל השביליסט בר המזל שימצא אותו, ויצאנו לתוך קניון שחורת.
לאור העובדה שכבר עשינו את המסלול הזה, ידענו למה לצפות, ולמרות שהסמלול הוא קשה יחסית, הרגשנו שאנחנו עפים אותו.
אחרי נחל שחורת הגענו לנחל נטפים, שם פגשנו ליד עין נטפים חבורה של חזירים מהשב"כ שבאו להתאמן בנחל (מעניין כמה זמן היה לוקח להם לעשות את השביל). עלינו בעין נטפים, מעבר צר בטירוף שדורש טכניקה כדי לעבור אותו.
ירדנו בנחל גשרון, שהוא מתכון לגלבות ומתאים אולי לאצני שביל עם רצון לסיים את הקריירה, ובהר צפחות כבר יכולנו לראות טוב מאד את המטרה שלנו.
הגענו לירידה לאילת (נ.ב, גם בחלק הזה היה שינוי בשביל, עכשיו במקום לרדת עד טאבה הביל נגמר בבית ספר שדה אילת, מעפנים), הגענו למסקנה שהיום האחרון הזה קשה מדי בשביל להיות יום ראשון בשביל, ושמחנו על הבחירה לעשות מצפון לדרום.
הגענו לבת ספר שדה, וציפינו למחיאות כפיים, בלונים ואירוע לכבודנו, אבל בתכלס לא היה אף אחד :) רק הסיפוק הגדול בלב.
לקחנו מהבית ספר שדה מונית למלון ספורט, והגענו ברבע ל3 לעשות צ'ק אין, כאשר הפקידה ראתה ושאלה אותנו "מה, עשיתם טיול?" כן.
נכנסנו לחדר אוכל, שברנו חצי טון מזון וחצי קוב קולה כל אחד, והעברנו את היום וחצי הבאים ב100 אחוז התפנקות ואכילה של הכל כלול.

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: מלון (ספורט) שיר היום: שוב עושים שמות על הבמות מאכל היום: כל מה שאפשר לחשוב עליו דירוג יומי: 7.

אז פה סיימנו את המסע מדן עד אילת.
מסע של פסטונים ומישורים.
מסע של רעב ושובע.
מסע של בדואים ודוסים.
מסע של קיבוצניקים ועירוניים.
מסע של פלופים וחיב"סים.
מסע של חזירים ויעלים.
מסע של המון המון שירים.
מסע של מלאכים, עסקנים ואלילים.
מסע של שרירים תפוסים, יבלות ופצעים.
מסע של קילומטרים על גבי קילומטרים.
מסע של הרים, חופים, מעיינות ונחלים. 
מסע שבו הכוח היחיד שיש לך הוא כוח הרצון שלך.
מסע שבו אתה מבין שלא משנה לאן תיסע בעולם, אין מקום כמו המדינה שלך.
מסע שגורם לרצות להמשך לטייל במדינה שלך.
מסע שלא באמת נגמר לעולם.

תודה לך ישראל על יופי של שביל!!


(ובשלב הזה כבר התחלתי לחשוב על הודו)



לסשן הקודם:http://giladi84.blogspot.co.il/2011/10/7.html

שביל ישראל - סשן 7 - ממדרשת בן גוריון עד צופר - הנגב מעולם לא היה יפה כל כך.


אחרי מנוחה מעולה במדרשה, יצאנו לדרך לסט קצר ויפיפה בנגב.

16/10/10 - יום הליכה 34 בשביל ישראל - חניון לילה עקב עד חניון לילה נחל חווה - עוד חוזר הפסטון:

קמנו מוקדם מהרגיל, ולקחנו ג'יפ שהחזיר אותנו לנקודה בה עזבנו את שביל ישראל, בחניון לילה עקב.
הדבר הראשון שעשינו באותו יום, היה לטפס לחוד עקב. זול!! טוב לפתוח ככה יום, קצר מזכיר את התבור (רק שפה אין עצים שיסתירו את השמש).
כשהגענו לפסגה מצאנו חבורת מטיילים שכבר סיימה להכין שם תה (הפציצו עם ההשכמה שלהם), והם עשו חידון טעמים לאלעד סטייל מאסטר שף, והוא פגע בכל המרכיבים של התה.
התצפית משם מדהימה, הצורות של בקעת צין ממש מיוחדות, וממש אפשר לקבל פרספקטיבה על מה עשינו בימים האחרונים.
משם המשכנו בנחל עד עין עקב, מעין בן זונה (עם מים לשם שינוי), שכמובן שעם המזל שלנו השמש נעלמה מאוחרי העננים בדיוק שבאנו להיכנס... איזה קור!!!! 
באיזשהו שלב הגיעו לשם 5 טון משפחות, וזה היה הסימן שלנו להמשיך הלאה...
אחרי שבוע הליכה ביחד, איה וכפיר הראו סימנים שהצביעו באופן ודאי על כך שאני ואלעד אכלנו להם את הראש.
אחרי מעבר בעין שביב, וקצת דרך עפר מעפנה בסוף, הגענו לחניון נחל חווה, שם התמקמנו והלכנו למצוא את המים שחיים העסקן החביא, וסיימנו את היום המפוסטן אך יפה הזה.
אחרי שבוע הליכה ביחד, איה וכפיר הראו סימנים שהצביעו באופן ודאי על כך שאני ואלעד אכלנו להם את הראש. כבוד לסיטי.


אורך: 22 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: הלו פרדי (החברים של נטאשה עם פבלו רוזנברג) דירוג יומי: 8. 

17/10/10 - יום הליכה 35 בשביל ישראל - חניון לילה נחל חווה עד מצפה רמון - לו רק הייתי יעל:

ליעלים הרבה יותר קל מבני אדם, את זה הבנתי לחלוטין כאשר ירדנו לתוך נחל חווה בירידה קשה ושוברת רגליים, ואחר כך הסתכלנו למעלה וראינו יעל מדלגת את הירידה במאית מהזמן שלקח לנו.
הנחל הזה פשוט מדהים! מקום בנגב שבחיים לא הייתי מגיע אליו בלי שביל ישראל..
העליה בחזרה מהנחל היא סוג של טיפוס בולדרים... אחד החזקים!
אחרי שיצאנו מהנחל והלכנו קצת, הגענו לתצפית הראשונה למכתש רמון.... מ-ט-ו-ר-ף! אין מילים להסביר את העוצמה של המקום הזה!
הדרך משם עד מצפה די מעפנה (דרך ג'יפים), אבל לפחות היא מלווה בכל הדרך בתצפית למכתש...
אחרי עצירה קטנה בדרך בה סגרנו את הלינה בבית ספר שדה, ראיתי אדום בעיניים, וכל מה שעניין אותי זה השווארמה במצפה רמון. אחרי עוד פרק הליכה, עצרתי בכניסה למצפה רמון, ואז אני קולט את אלעד מגיע בעצבים ומפנה את תשומת ליבי לכך שלא עצרתי כבר 3 שעות!! מדהים מה רעב עושה לאנשים.
עצרנו במרכז העיר לשווארמה ו300 גרם מתיאס, ועשינו טקס לוויה לכובעי קש שלנו, שנראו כבר כמו חורים עם שאריות קש עליהם.
משם המשכנו עד הבית ספר שדה (יש לציין כי השביל לא תמיד עבר בבית ספר שדה, הועדה הסמרטוטית לסימון שבילים האריכו אותו עד לשם כדי שאנשים יעשו שם לילה ויממנו אותם, דבר שהוסיף ליום הליכה הבא 2 קילומטרים סתמיים לחלוטין), והתמקמנו בחדר תמורת 50 שקלים כל אחד, רק שפה, לעומת בית ספר שדה בהר מירון (הגנבים), החדר באמת שווה את זה! חדר של מלון לכל דבר... 
אחרי שהזמנו פיצה בלילה, הלכנו לישון כמו מלכים, לא לפני ששיגענו את איה וכפיר עם השיר "שוב אנחנו כאן, ישנים כמו מלכים". כיף לטייל איתנו.

אורך: 28 ק"מ מדרג שינה: מלון שיר היום: בסלון של סלומון דירוג יומי: 6

18/10/10 - יום הליכה 36 בשביל ישראל - מצפה רמון עד חניון סהרונים - שיניים ויצורי ים:

התעוררנו רק ב7, אחרי שהחלטנו להתפנק על המלון הזה עד תום...
ביציאה מהבית ספר שדה, התענגנו על היעלים שמסתובבות שם בחופשיות, ראינו אפילו יעל יושבת לה על ענף של עץ!
יצאנו לדרך, בתחילת היום כמו שנאמר מקודם, יש את אחד הסרקולים המפחידים והמיותרים אי פעם.... אחרי הירידה למכתש הגענו ל"שן רמון", עליה חמודה עם תצפית יפה ממנה, שאיכשהו מישהו החליט שהיא דומה לשן.
אחריה ירדנו לכיוון קיר האמוניטים (קיר המכיל, לפי טענתם של אלו שחושבים שפעם היה ים בנגב, מאובנים של יצורי ים. אני עדיין חושב שים טטיס זאת הנפצה.), שם פגשנו את זאק גליפיאנקיס (המזוקן מ"בדרך לחתונה עוצרים בוגאס"). זה לא היה באמת הוא אבל הדמיון היה מדהים.
בסוף יום ההליכה, הגענו לחניון סהרונים, שם פגשנו גם את אריאלה ודוב מארה"ב. בחניון היה איזה טיול של חבר'ה מחיל אויר, שפינקו אותנו בפויקה מצוין וקולה לגיטימית.
וככה יצא שבסוף היום כבר היינו שבעה מטיילים! צחוקים רצח.

אורך: 19 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: פויקה דירוג יומי: 6

19/10/10 - יום הליכה 37 בשביל ישראל - חניון סהרונים עד גב חולית - מוות לגנבי ההטמנות:

פתחנו את היום בארוחת בוקר מפגרת (כמובן שהכל לפי הסטנדרטים שלנו בשביל, בסופו של דבר מדובר בארוחה של צבא) אצל החבר'ה מחיל אויר, והתחלנו את יום האטרקציות.
פתחנו את היום בהר סהרונים המוכר והלעוס, והמשכנו לפרסת נקרות הלעוסה גם היא אך בהחלט מגניבה להליכה כל פעם מחדש.
משם המשכנו ל"כרבולת חרירים" - הר שמזכיר את הכרבולת מהמכתש הגדול, שם אלעד כמעט חטף שבץ.
אחרי זה הליכה בנחל מעוק ונחל גלד, עד גב חולית.
כזכור, עשינו ביום הטמנות הטמנה בגב חולית, אך כאשר הגענו לנקודת ההטמנה, גילינו שגנבו לנו אותה!!!!
במצב רגיל, זאת סכנת מוות (גב חולית זה מקום בלי קליטה, מרוחק 10 ק"מ לפחות מכל סיויליזציה, השעה הייתה 15:00 אחרי יום לא קל, והמים היו אמורים לשרת 4 אנשים), אך הפעם אלוהים החליט לעזור לנו קצת בשביל, כי ביום הזה בדיוק המשפחה של כפיר החליטה לעשות לנו על האש באמצע השטח!
הם הגיעו עם ג'יפ, ועם מיכל של 200 ליטר!!! לא רק שמילאנו את המים, גם יצא ששבעתנו אכלנו על האש משוגע, ועשינו מקלחת שטח!!!!!
היה פשוט אדיר!
למרות השמחה, הגענו למסקנה שהבנאדם שגנב לנו את המים סיכן את החיים שלנו, ולכן החלטנו שאם נמצא את הבנאדם, נהרוג אותו במקום (כמובן שמי שגנב לא השאיר פתק או רמז כלשהו אז זנחנו את המשימה).
אחרי שהמשפחה של כפיר הלכה, התקפלנו לישון, בלילה מפוצץ בכוכבים מדהימים.
עוד יום חזק.

אורך: 18 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: בשרים וצרעות דירוג יומי: 7

20/10/10 - יום הליכה 38 בשביל ישראל - גב חולית עד צופר - 5 טון חום, 20 קוב יובש:

יצאנו ליום האחרון של הסשן...
באמת שיום כזה חם לא היה לנו כל השביל!
המשכנו הליכה בנחל נקרות, ועלינו על הר יהב, משם המשכנו לאתר סדקים (אתר זבובים), נחל אשבורן ונחל כרכושת.
בסוף נחל כרכושת, ירדנו לכיוון כביש הערבה, ומהרגע השגענו לדרך המקבילה אליו, התחלנו להרגיש כאילו אנחנו בתוך מייבש כביסה... איזה שובר!!!
באזור ספיר כבר התחילו להיגמר לנו המים (ממש לא היינו מוכנים לכזה יום חם), ו2 קילומטר לפני הלולים של צופר כבר נגמרו לכולנו המים לחלוטין!!
הגענו לצופר על סף עילפון, כאשר בלולים איזה 2 ילדים הביאו לנו את המים הכי מעופשים שטעמתי בחיי, אבל כנראה גם הכי טובים שטעמתי כי הם באו אחרי הרבה זמן של צימאון.
נכנסנו לצופר, נפרדנו מזאק שהלך לישון אצל חברים, והגענו לביתו של אליהו, מלאך השביל הגבר.
לאליהו יש ממש חווה בבית, יש שם מלא עזים וגם נאקה!!! חוצמזה יש לו 7 ילדים שאחד מהם (שמשון) הוא בין החמודים בעולם!
בערב בו הגענו, הייתה חתונה אצל אליהו בבית!!!! ואחריה היה שיעור בקבלה... איזה קטעים. מלא אנשים גנובים.
שכנענו את איה, כפיר, דוב ואריאלה להישאר איתנו ליום מנוחה בצופר, וכך סיימנו את הסשן האחד לפני אחרון של שביל ישראל.

אורך: 26 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: מקדונלדס (אני וכפיר תפסנו טרמפ מצופר לעין יהב והבאנו לכולם) דירוג יומי: 5.

היום מנוחה בצופר היה רגוע ופשוט כיף.
רובו עבר במשחקים עם שמשון ועם הכלבים הקטנים של המשפחה, גיחות התחזרות למכולת, והמון המון המון מנוחה.
עוד סשן אחד למאניק!!!!!

אללה באב-אללה. 

שביל ישראל - סשן 6 - מערד עד מדרשת בן גוריון - מדבר יהודה, הסט הקשה ביותר בשביל.


אחרי יום מנוחה בבית, לקחנו את הג'יפ של אלעד ליום כיף בדרום, שהינו חלק בלתי נפרד מהחלק הדרומי של השביל - ההטמנות:

8/10/10 - יום הטמנות - עוברים יותר קילומטרים ביום עם רכב:

נסענו על הבוקר דרומה, עם תכנון לו"ז לקוי עד רשלני...
חילקנו את הנקודות הטמנה עם כפיר ואיה, ככה שמתוך 10 נקודות בהן צריך להטמין, נשאר לנו לנסוע ל-5.
עצרנו בדרך בב"ש לקנית פינוקים להטמנות, ואחר כך בתחנת דלק כדי לקנות מים (המוכרת לא ממש הבינה בשביל מה לקנות 10 שמיניות).
התחלנו להטמין מהנקודה הדרומית ביותר - צומת ציחור, ומצאנו אחלה שיטה (לפחות חשבנו ככה) של הטמנה, עם חפירת בור והשארת חבל מבצבץ בחוץ כדי שיהיה קל להוציא... ככה עשינו בציחור ובנחל ברק.
לגב חולית כבר היה קצת יותר קשה להגיע, היינו צריכים לעבור כמה מעלות חביבים בשביל העניין, אבל בסוף הגענו והטמנו גם שם (במקום לא כל כך טקטי כמו שעוד אספר בהמשך).
לנחל חווה לא ממש מצאנו דרך נורמאלית להגיע, וכבר היה חושך, ואיבדנו זמן יקר על זה שעקבנו אחרי תוואי השביל הישן, שהסמרטוטים מהועדה לסימון שבילים לא הורידו בטענה ש"תהיה אופציה לבחור" (בפועל, התוואי הישן מעפן רצח והם חבורה של עצלנים).
הפתרון לבעיה היה הפתרון שרוב השביליסטים בוחרים בו, והוא גם האופציה היקרה ביותר, וזה לקחת מטמין בשכר. פנינו לחיים ברגר - עסקן שביל שאוהב לדפוק מחירים לא פרופורציונלים, ושילמנו לו על מים בחניון נחל חווה (שכבר היו מוטמנים שם, דבר שלא מנע ממנו לקחת על החניון הזה בלבד 150 שקל). אחרי מעבר במצד תמר שאפשרי לכניסה בלילה, סגרנו את פינת ההטמנות, ונסענו לכיוון ערד.
בערד, ההורים של אלעד באו ולקחו את הג'יפ, ואנחנו התמקמנו אצל מלאך השביל אריה שיף, שהכין אוהל בחצר לזכרו של בנו עופר, בו הוא מארח שביליסטים. הלכנו לישון, מוכנים לקראת החלק הסשן הקשה מכולם. 


9/10/10 - יום הליכה 28 בשביל ישראל - ערד עד באר אפעה - אוהלים ובניהם:

התחלנו את ההליכה, וישר הרגשנו את ההבדל.
דבר ראשון, המשקל גדל בהרבה, גם בגלל שקנינו אוכל לשישה ימי הליכה (אין איפה לקנות אוכל בדרך), גם הבאנו עלינו יותר מים (אין איפה למלות בדרך) וגם הבאנו איתנו אוהל (אין מקום בלי פודרה לישון בו בדרך).
דבר שני, התוואי שטח הוא משמעותית יותר קשה, בעיקר האבנים שמפצחות את הכריות ברגליים.
את איה וכפיר פגשנו רק באמצע יום ההליכה, שרובו היה בתוואי של נחל כנפן. יצא לנו גם להתברבר קצת (שוב תודה לסימונים) אחרי שיצאנו מתוואי הנחל...
סיימנו את היום בבאר אפעה, כשעדיין חם פצצות בחוץ, והקמנו את האוהלים, ואז שמנו לב שהאוהל שלנו גדול בערך פי 4 מהאוהל של איה וכפיר. זה ממש נראה כאילו האוהל שלנו ילד לו אוהל.
הלכנו לישון, פעם ראשונה בשביל בתוך אוהל ולא בחוץ כמו כלבים... במהלך הלילה באו חזירים ושיחקו כדורגל עם הבקבוקי מים שלנו... סימפטי!

אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 6. 

10/10/10 - יום הליכה 29 בשביל ישראל - באר אפעה עד מצד תמר - זה מה שנקרא יום מעבר:

יום מעבר זה יום שבתכלס מחבר קטעים בשביל, ואין לו שום צידוק גאוגרפי, פסטורלי או רנדומלי, והולכים אותו אך ורק כדי לא להרגיש שאתה מוותר לעצמך.
אז היום הליכה הזה היה לגמרי יום מעבר, 90 אחוז ממנו על דרך ג'יפים, ו0 נקודות ראויות לציון.
הגענו למצד תמר בשעה 13:30, אחרי 4 שעות הליכה נטו בלבד! 
התפנקנו עם איה וכפיר על החטיפים שהשארנו שם בהטמנה, והלכנו לישון אחרי היום הליכה המטופש.

אורך: 17 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 6. 

11/10/10 - יום הליכה 30 בשביל ישראל - מצד תמר עד מעלה עלי - המכתש הקטן:

זה אחד מימי ההליכה היפים ביותר בשביל!
למרות שעשיתי את המסלול הזה כבר כמה פעמים, המחזה תמיד מדהים אותי מחדש, ולהגיע לשם אחרי 29 ימי הליכה, זה בכלל מספק..
התחלנו מעין צפית והגענו למעלה חצרה, שם יש את התצפית הראשונה למכתש הקטן... מטורף!
אחרי הפסקה של התפלאות + חירבונוף, התחלנו לרדת את מעלה חצרה... הירידה לא קשה במיוחד, ולקראת סופה מתחילים לפגוש את החול הסגול (סגול זה הצבע) האופייני.
כאשר הגענו ל"לוע השטן", ישבנו עם איה וכפיר וחשבנו על קולה קרה... אלעד החליט לחשוב בקול רם, וצעק "קולה קרה", כאשר רק הקירות של המכתש שמעו אותו... או שלא! פתאום הגיעו 3 ג'יפים ללוע השטן, ובאמתחתם מים קפואים! מסתבר שהיה להם גם קולה קרה, אבל הם שמרו אותה לקבוצת אנגלים שבדיוק אמורה להגיע מכיוון מעלה עלי... כאשר קבוצת האנלים הגיעה, ניסיתי את טכניקת ה"תראה מסכן תבלוט בשטח", אבל כנראה שעל אירופאים היא לא עובדת... :)
המשכנו לכיוון מעלה עלי, אחת העליות המתעתעות בשביל... עליה בשיפוע מפחיד, כאשר באמצע שלה, כשאתה חושב שאתה עוד שניה מגיע, אתה פתאום קולט שהשיא גובה גבוה בהרבה ממה שחשבת...
אחד הקשים!!
כשסוףסוף הגענו למעלה עלי, התמקמנו ונחנו אחרי יום קשה, שבלי ספק היה שווה כל רגע.


אורך: 21 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 9

12/10/10 - יום הליכה 31 בשביל ישראל - מעלה עלי עד מפעל אורון - יופי וקושי באים ביחד:

עוד יום פסיכי.
די בהתחלת היום, אחרי מצד צפיר, הגענו למעלה ימין, אחד המחזות היפים ביותר שראיתי בדרום, ובארץ בכלל!!!! סוג של תמונה ממלך האריות. הנקודת תצפית מפוצצת בקעים בקרקע המסולעת (מפוצצת בריחות), שלשמחתי הצלחתי להימנע מליפול לאחד מהם כאשר ביצעתי את זממי. 
ממנו ירדנו לנחל חתירה, כאשר במהלך ההליכה ראינו פתאום את אחד הדברים הנדירים - 2 יעלים זכרים נלחמים על בחורה! התקרבנו קצת יותר מדי ואז הם הפסיקו את המכות... תמיד התגאתי בזה שאני נגד אלימות!!! (סתם, האמת שיצאנו סתומים).
מנחל חתירה עולים במעלה פלמ"ח. אהה זה מעלה חברי!!! שיפוע שלא מבייש את מעלה עלי, ולבונוס אתה מקבל סולם בשיפוע שלילי, וכל מה שנשאר זה להתפלל שבמהלך העליה התיק לא ימשוך אותך אל מותך בעודך מפספס שלב טפשי בסולם. אה והיו שם גם יתדות שבשביל לעבור אותן צריך להיות חצי באויר (שקשקו לנו הסוגריים).
לאחר מכן הגענו להתחלת הקיר המזרחי של המכתש הגדול, המכונה "הסנפיר הגדול" (באופן מפתיע זהו הר שנראה כמו סנפיר - סחתיין על היצירתיות בבחירת השם), שם עלינו (בשיפוע מטומטם כמובן) בלוויית עורבים שרק חיכו שמישהו מאיתנו יפול אל מותו (היו צריכים לקרוא לציפור הזאת "אורב"). אלעד כמעט מימש להם את החלום, כאשר הוא דפק גלבה של מטר וחצי, ואיכשהו הצליח לבלום קצת עם המקל הליכה (שקיבל זוית של 90 מעלות), אלעד קיבל על הביצוע 5 נקודות ועלה לראש טבלת הנופלים של השביל - ובכך עבר את הנפילות המשפילות שלי בהר תבור.
סיימנו את היום במפעל אורון, חתיכת קומפלקס מפגר שליד הכניסה שלו הציבו ספסלים וברזיה (כמובן שביצענו בה מקלחת ברזון מפתיעה פול בודי).
היינו שבורים אחרי היום הפסיכי הזה, ולא היה דבר בעולם שרצינו יותר מקולה קרה ופיצה.
איה, שכנראה רצתה אפילו יותר ממני ומאלעד את המוצרים הנ"ל, הצליחה לשכנע מוכר פיצה מירוחם להוציא לנו משלוח עד לשם (חצי שעה נסיעה, כמובן שהיינו צריכים להזמין 4 מגשים + דמי משלוח לצורך העניין).
הפיצה - הייתה גרועה מאד. הקולה - הכי טובה שהייתה לי בחיים (יעני איפה).
למרות מגעילותה של הפיצה, אכלנו כמו חזירים, אלעד סיים 7 יחידות משולש, לתדהמתם של איה וכפיר שמעולם לא נכספו לזן כזה של בלסנים.
הלכנו לישון שבעים ומקולחים בשקי השינה המצחינים שלנו, מוכנים (או שלא?) נפשית ליום הליכה הבא - היום הכי קשה בשביל ישראל.


אורך: 19 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: ביום הזה החלטתי שאני לא אוכל יותר קבנוס, לעולם דירוג יומי: 8. 

13/10/10 - יום הליכה 32 בשביל ישראל - מפעל אורון עד חניון נחל מדור - הכרבולת ואירוע כמעט ונפגע:

"זהו היום הקשה ביותר על שביל ישראל. ההליכה על הר כרבולת הינה קשה ולא נוחה" (כך פותח המחבר את תיאור היום בספר האדום).
אין ספק בכך.
קמנו מוקדם מהצפוי, והתחלנו לעלות על רכס כרבולת - הדופן המזרחית של המכתש הגדול (בפועל היא מורכבת מהמון "סנפירים", שיוצרים צורה של "כרבולת"). ההליכה על הכרבולת היא באופסייד תמידי, הרגליים תמיד משופעות לכיוון הירידה, מה ששובר את העצמות בשוקיים.
יאמר לזכות הכרבולת, שהנוף ממנה למכתש הגדול באמת מדהים, וגם הצורה שלה לא רעה בכלל... האמת היא שלמרות החששות, החלק של הכרבולת היה די נסבל. אבל אז הגיע החלק הרציני:
"הכרבולת קשה להליכה, אך הירידה בנחל עפרן קשה במיוחד" (ממשיך המחבר בתיאור, תו"כ שהוא מפגין יכולת תחבירית בינונית מינוס).
קשה זה באמת תיאור זול לנחל עפרן, שהוא בתכלס החלק הקשה ביותר בשביל ישראל..
כל ההליכה מלאה בטיפוסים, הליכות על נתיבים צרים מעל גבים, ויתדות שחד משמעית לא מספיקות בשביל לעשות את העבודה.
הלכנו בנחל מפוצץ הגבים הזה, כאשר באיזשהו מקום ראינו שהנחל יורד לגב.. התחלתי לרדת בחצי החלקה על התחת, ואז פתאום אמרתי לאלעד שהיה מאחורי שנראה לי שזאת לא הדרך... ואז התחלתי להבין שהדרך היחידה להמשיך מאיפה שהתחלתי, זה ליפול! ניסיתי לזוז אחורה אבל זה היה משופע וחלק מדי, ואז ניסיתי לנתק מעצמי את התיק, ובום! נפלתי לתוך הגב.
המזל שלי היה שהנפילה היתה בסוג של מגלשה טבעית, בסך הכל 3 מ' גובה ושבלמתי אותה עם 2 הרגליים... יצאתי מזה בלי שריטה.
גיליתי לשמחתי הרבה שנפלתי בדיוק על נחיל צרעות! יש! בינתיים אלעד איה וכפיר צעקו לי מלמעלה, ושניסיתי לעלות הבנתי שאין שום דרך בעולם לעשות את זה מהמקום שנפלתי אליו, ובטוח לא עם התיק.
התחלתי להעלות להם את התיק בחלקים בעזרת חבלים, ושנשארתי בלי הציוד, התחלתי לטפס על קיר צידי בגב, כאשר נוצר מצב שאני תלוי על הקיר כשמתחתי גב בעומק 8 מ'. לא מומלץ, אבל באמת שלא הייתה ברירה... אחרי שסיימתי את הטיפוס וראיתי את חיי חולפים לנגד עיני, הצלחתי להתחבר בחזרה למקום ממנו נפלתי...
המשכנו את הנחל עד סופו, ושהוא הסתיים פשוט התיישבתי על הקרקע ואמרתי את ברכת הגומל (לא שיש לי מושג מה אומרים באמת, אבל זרמתי עם העניין).
המשכנו עוד טיפה עד חניון נחל מדור, ובכך סיימנו את היום הכי קשה והכי מסוכן שעשינו בשביל ישראל.

אורך: 18 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: אין אני דירוג יומי: 9. 

14/10/10 - יום הליכה 33 בשביל ישראל - חניון נחל מדור עד מדרשת בן גוריון - סוף יקר לסשן:

יום ההליכה הזה היה קל במיוחד, ובהחלט אפשר להגיד שהוא היה סוג של יום מעבר..
ההליכה בבקעת צין הייתה משעממת, חוץ מהקטע שבו שביליסטים רושמים כל מיני דברים עם אבנים, שם אני ואלעד עשינו מיצג לסיטי.
סיימנו את הקטע בשביל בחניון לילה עקב, אבל בגלל שרצינו יום מנוחה במקום נורמאלי, המשכנו ללכת עד מדרשת בן גוריון, דרך מעלה צין המזוויע. 
כאשר הגענו למדרשה פגשנו את אשל - אחד האנשים הגדולים שראיתי מימי, שדאג לנו לחדר מאובזר לחלוטין.
הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לסופר.. העמסנו עלינו שלל מוצרים, באנו לקופה ואז בום!!!!!!!!!! 400 שקל. בהחלט הסופר עם המחירים הכי מופקעים ולא מפוקחים שראיתי בחיים שלי. כמובן שלמרות היותם חוצפנים, שום דבר לא יכל להפריד בינינו לבין האוכל שלנו.
פגשנו במדרשה גם את אותו נער שעזר לנו בנתיב הל"ה (זיהוי מדהים של אלעד), וגילינו דברים מאד מעניינים על המקום.

אורך: 17 ק"מ מדרג שינה: מלון שיר היום: הלו פרדי דירוג יומי: 5.

היום מנוחה עבר באמת בכיף גדול...
חפרנו לאיה כפיר עם אלבום המופת "רדיו בלה בלה", נחנו כמו חזירים, ובערב השני המשפחה של כפיר באה לבקר עם מטעמים לגיטימיים ומדהימים.
אז סיימנו את הסשן הכי קשה והכי מג'ויף בשביל, ונשארו לנו רק עוד 2, עד לסיום המספק באילת.

קד קדימה. 

שביל ישראל - סשן 5 - מבית גוברין עד ערד - שיעמום תחת.


אז בלי להרגיש נגמר חצי מהשביל...
אחרי יום המנוחה הנהדר בבית גוברין יצאנו לסשן קצר ומשעמם שיגמר בערד.

2/10/10 - יום הליכה 23 בשביל ישראל - בית גוברין עד חוות פיליפ - כרמים ולאבנה:

יצאנו לנו בבוקר מבית גוברין, יציאה שהתעכבה תודות לדבור בגודל של כיסא שחסם לנו את היציאה מהחדר. אה הוא חבר.
רוב יום ההליכה עבר בתוך הכרמים של מושב לכיש, ריח חריף כזה של ענבים לא הרגשתי בחיים! מסריח רצח...
ראינו במהלך היום שם משהו כמו 40 תאילנדי על 1 דונם כרם.
באמת יום הליכה קליל ומשעמם!
את היום סיימנו על כביש 40 במקום שנקרא חוות פיליפ, על שם הבחור שהקים אותו (מאז אני חולם שיהיה רשום במפה של ישראל "חוות גלעדי" אבל כנראה שאני יצטרך להסתפק בכפר), ועכשיו מנהל את המקום הבן שלו יוחאי.
המסעדה/מרכז מבקרים של המקום נמצא ממש קרוב לכביש, שם התמקמנו והתפנקנו על שלל המטעמים שיש למקום (בעיקר פיתות עם לבאנה ויוגורטים), והרצנו צחוקים עם כמה אשקלונים על טרקטורונים שעברו שם שממש התלהבו מהרעיון של שביל ישראל (למרות שהיחס בווינר הוא 1:1.03 שהם לעולם לא יעשו אותו).
כשהמקום היה לקראת סגירה ראינו את הילד הבדואי זורק כמות של פיתות לכלוב יענים שנמצא ליד הדוכן... היינו בהלם כי לא היה דבר בעולם שרצינו יותר מהפיתות האלה! הילד הבדואי הרגיע אותנו בכך שאמר שהוא משאיר לנו מלא פיתות ושתמיד שביליסטים אוכלים שם חופשי בלילה...
וכך יצא שיוחאי המלך השאיר לנו לאבנה ופיתות (והסביר לנו איך להדליק את הגז) ואכלנו כל אחד איזה 4 לאפות.
הלכנו לישון מרוצים אך מרוצים! רק מה, מאז ועד שסיימנו את השביל תמיד ציינו אחד בפני השני עד כמה אנחנו מצטערים שלא אכלנועוד פיתה אחת בחוות פיליפ...

אורך: 20 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון מאכל היום: פיתה עם ענב דירוג יומי: 5. 

3/10/10 - יום הליכה 24 בשביל ישראל - חוות פיליפ עד קיבוץ דביר - מעל החוק, מחוץ לחוק:

עוד יום הליכה קליל ומשעמם (כן ככה יהיה כל הסשן), יום שלמען האמת די מסרקל את העולם (מתחילים בכביש 40 ליד תל קשת, מסרקלים מערבה וחוזרים לחלק יותר טיפה יותר דרומי של כביש 40, סירקול שבאמת לא שווה את זה).
את ארוחת הבוקר אכלנו על תל נגילה, גבעה שיש לה עליונת בשיפוע שבקושי אפשרי לעליה ברגל..
בזמן שאכלנו לנו את מזוננו הדל, ראינו מכונית נוסעת לה בחולות מתחתינו, ואז, כאילו העליה לתל היא לא בשיפוע שלילי כמעט, האוטו עלה עד עלינו!
מהרכב יצאו להם 3 בני נוער דוסים, שהתלהבו מזה שהם קנו מהערבים את הרכב לפני שהוא הלך לפירוק, ושהם מוכרים אותו עוד יומיים לערבי אחר.
אחרי שירדנו התחברנו לנחל שקמה, איתו הלכנו עד לסוף היום.. במהלך ההליכה לצד הנחל, ראינו אוהל של בדואים באמצע שומקום, ופתאום קלטנו ששתי בדואיות קוראות לנו לבוא... איכשהו יצא שישבנו עם 2 בדואיות על קולה קפואה ונדירה (אין לי מושג מאיפה הן הביאו אותה ובתכלס לא עניין אותי), מה גם שהייתה לנו הרגשה שהאמא מנסה לשדך את הבת שלה לאחד מאיתנו.
באותו יום גם נחקק המשפט: "דוסים הם מעל החוק, בדואים הם מחוץ לחוק"... כאילו, זה נכון שדוסים עושים במדינה שלנו מה בראש שלהם, אבל הם בחיים לא ישתוו לבדואים, שמבחינתם יכולים לבוא ולפתוח לך מאהל בחצר של הבית, ולך לא יהיה מה לעשות בנידון.
סיימנו את ההליכה בקיבוץ דביר (מקום נחמד שלימים התגלה כביתה של עדן-אצלנו-בחבר'ה), התמקמנו בחדר שביליסטים שהקיבוץ הקצה, והלכנו להתפנן בפאב ה"פטרייה" (יש קטע לקיבוצים לקרוא ככה לפאב שלהם, ראינו אחד כזה גם בקיבוץ דן), מול משחק מפתיע של צ'לסי שפירקה לה את ארסנל. ערב חביב לחלוטין.

אורך: 27 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: גולדסטאר דירוג יומי: 6. 

4/10/10 - יום הליכה 25 בשביל ישראל - קיבוץ דביר עד מיתר - אלילי שביל:

קליל ומשעמם.
התחלנו את היום בהליכה עד להב, ויתרנו על הפיתוי להיכנס למרכז ג'ו אלון ונכנסנו לישוב (אחרי סרקול נוראי למציאת השער), שם התפנקנו על הנקניקים המקומיים של "מעדני להב" - חיקוי סביר למזרע.
המשכנו בנחל רימון ובעליה לכיוון סנסנה, שהתבררה כקלה בהרבה לעומת מה שציפינו..
נושא השיחה העיקרי במהלך היום היה כמה קל להיות ראפר בארץ ישראל. בתכלס, אנחנו לא מצפים מהראפרים לשום דבר! במדינה בה נחשב לגיטימי לשיר "הי יו צ'ולו, קלוט את הגברת-ברת, קלוט איך היא מסתובבת-בבת, איך שהיא מתלבשת-בשת, וואלק לא מתביישת?", גם ילד בן שנתיים יכול לכתוב שיר ראפ ולהיחשב לראפר מהשורה!
אבל בתכלס מי אני שידבר, גדלתי על שבק ס'....
לאחר הירידה מסנסנה לכיוון מיתר, פתאום עצר לידנו אוטו. בתוך האוטו אנחנו רואים גבר מבוגר מאד שמזכיר במעט את דמבלדור עם נגיעות קלות של גנדלף, ששאל אותנו אם אנחנו עושים את השביל.. אחרי שדיברנו איתו מעט שאלנו איך קוראים לו, והוא אמר - תאמינו או לא - דני גספר! האיש שבערך המציא את שביל ישראל, הוא ולא אחר!! האיש שנתן את כל המידע לספר שבעזרתו אנחנו עושים את השביל! גדול מדריכי הטיולים בארץ!!
לאור המפגש עם הסלבריטי הנ"ל, החלטנו שבנוסף לתארים "מלאך שביל" ו"עסקן שביל", יש להוסיף את התואר "אליל שביל", לאנשים כמו דני גספר.
חבל שלא שאלנו אותו על הדרך למה הסימונים כאלה גרועים. :)
בקיצור הגענו למיתר, והתמקמנו אצל מלאכית השביל דנה פינטו (אה הוא גרוע) המלכה, אחרי שסעדנו קצת במרכז הישוב.
אצל דנה פגשנו עוד שני שביליסטים (ראינו את העקבות נעליים שלהם ביומיים הקודמים ולא הבנו מי משיג אותנו כל הזמן) - כפיר מפתח תקווה (העיר הפרוצה) וחברתו איה ממונוסון (שאחרי שיחונת קצרה נזכרתי שהיא ריכזה בשבט מונוסון ואפילו יצא לי לעשות איתה עסקת סנדות במחנה השפעת הידוע). הזמנו איתם פיצה (אז מה אם אכלנו 2 ארוחות כבר במרכז הישוב) - הפיצה הגרועה ביותר שאכלתי בשביל, אם לא בכל החיים.
לאחר מכן פוסה הבאר-שבעית למחצה באה לבקר אותנו, ואז יצאנו איתה ועם חברתה הילה לבאר שבע לבירה ונרגילה.
כשחזרנו איה וכפיר כבר היו בטוק מתקדם, הצטרפנו גם אנחנו למשימת השינה המקודשת ובכך סגרנו את היום.

אורך: 19.5 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון שיר היום: אני יכול - קובי שמעוני דירוג יומי: 6. 

5/10/10 - יום הליכה 26 בשביל ישראל - מיתר עד הר עמשא - עיר רפאים:

התעוררנו ב7 כמו חזירים, לקראת היום הקליל שתכננו.
למרות הברבורים המזויעים בבוקר (תודה לסימונים), התאפסנו די מהר והלכנו לנו בדרך יחסית נוחה, ועברנו בדרך את חרבת חירן וחרבת יתיר.
בצהריים הגענו לבית היערן, אחלה מקום ותודות לחדר שביליסטים שהמקום מספק, נהננו משנ"צ של איזה שעתיים.
את היום סיימנו בהר עמשא. האמת שלא היינו מוכנים לקראת מה שראינו שם.
מדובר בישוב נטוש כמעט לחלוטין, שנמצא על הר בגובה 840 מ', שכמעט כל המשפחות שגרו בו עזבו אותו.. 
אחרי שיחה עם תושב המקו, גילינו שכרגע חיות בישוב 7 משפחות, ובישוב נמצא בן נוער אחד!. באמת כאב לנו לראות מקום כל כך יפה נטוש וחסר חיים... 
אחרי שקיעה מפתיעה התמקמנו בחדרי שביל, ותכננו את היום שלמחרת שיסגור את הסשן.
נ.ב, סיפור עם מוסר השכל: כפיר סיפר לנו שהם מתכננים ביום הבא להיכנס לכפר דוריג'את שנמצא בסטיה קלה מהשביל, כדי ללכת לחומוסיה. כאשר שאלנו אותו בתמימות אם הוא מכיר או שמע על איזושהי חומוסיה שם, הוא אמר שלא. החלטנו לא להגיב, כמובן שבפעם הבאה שפגשנו אותם גילינו שהצפוי לקרות באמת קרה, והם סיימו את מסע החיפוש לחומוס בניגוב של חומוס צבר אצל ערביה רנדומלית בכפר. 

אורך: 22 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא שיר היום: לא שרנו באותו יום דירוג יומי: 6. 

6/10/10 - יום הליכה 27 בשביל ישראל - הר עמשא עד ערד - סוף לשיעמום:

התכנון שלנו היה די לחוץ, כי רצינו להספיק לאוטובוס שיוצא ב14:15 מערד...
למרות התכנון, קמנו באיזה שעה איחור, ויצאנו לדרך רק ב6 בבוקר...
יום ההליכה הזה היה כמעט כולו בירידה, שמתחילה די תלולה, והכי כ-ו-ל-ו חשוף לשמש. כיף!
למרות התנאים הלא משו של היום, הוא עבר די בפנאן, כאשר העצירה הרצינית היחידה הייתה בפארק ערד (המקום היחיד במהלך היום שיש בו צל - אלא אם כן הלכת לבקר איזו ערביה בדוריג'את), ואחרי טיפוס בנחל צהלים, הגענו לערד (ב12:00).
בילינו את הזמן הפנוי שהיה לנו באכילת שווארמה כמובן (שם פגשנו את מוכר השווארמה בעל יכולת גלגול הלאפה הגרועה בהסטוריה), וחתכתנו לתחנת האוטובוס, שם החלפנו בגדים בפומבי למורת רוחם של התושבים ההמומים.
עלינו לנו על האוטובוס, שהחזיר אותנו הביתה, בפעם האחרונה עד סוף השביל.

אורך: 21 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: דברים שיש בבית דירוג יומי: 6. 


את יום המנוחה עשינו בבית, והתכוננו לקראת החלק הקשה ביותר בשביל ישראל, שיפתח ביום הטמנות ויסגר ביום השמנות.
כל זאת ועוד ב3 הסשנים הבאים!

שביל ישראל - סשן 4 - מתל אביב עד בית גוברין - פסטונים בפרוזדור והשפלה.


אחרי מנוחה מפתיעה בבית, התחלנו את הסשן הרביעי שמחזיר אותנו מזרחה לכיוון העיר השניה בחשיבותה בישראל אחרי גני תקווה - ירושליים.

25/9/10 - יום הליכה 17 בשביל ישראל - תל אביב (רוקח-איילון) עד כפר סירקין - ג'וגינג על הירקון:

לאור העובדה שתכננו לסיים את היום בכפר סירקין, הנמצא במרחק יריקה מהבית, התכווננו לישון בסוף היום שוב בבית, ועל כן נהנינו מהפריוילגיה לעשות את היום הליכה הזה עם תיקים קטנים.
השביל נראה הרבה יותר קל כשאין לך 20 ק"ג על הגב!
הרגשנו כל היום כאילו אנחנו עושים ג'וגינג, במיוחד לאור העובדה שכל התל אביבים עשו אז זה לידנו בטיילת..
עוד משהו שקלטנו שם, זה הטרנד הפסיכי של האופניים בתל אביב... מה זה? 5 טון אופניים על 1 ס"מ.
בעצם כל היום הליכה צמוד לירקון, עובר בדרך את  רמת גן, בני ברק ופתח תקווה, ומגיע בסופו של דבר למקורות שלו בפארק אפק ליד ראש העין.
שמנו לב שבחלקים מסוימים של הירקון אנשים מנסים את מזלם בדיג...אני מקווה שהם לא התכוונו גם לאכול את הדגים, לי אישית נראה שכבר יותר בטוח להיכנס לכור בדימונה עם בגד ים ושנורקל.
סיימנו את היום ליד כפר סירקין, משם אספו אותנו לעשות עוד לילה בבית.

אורך: 28 ק"מ מדרג שינה: מלון שיר היום: שיר ראפ - תירס סקסואל דירוג יומי: 5. 

26/9/10 - יום הליכה 18 בשביל ישראל - כפר סירקין עד גימזו - אבקת חלבונים:

איזה שבירות זה לחזור לתיק....
במשך היום הרגשנו איך המגמה חוזרת לעליה, והתחלנו להתגעגע למישור החוף.
גם יום ההליכה הזה לא היה מרהיב באופן יוצא דופן, אולי חוץ מאזור יער בן שמן שהעלה קצת נוסטלגיות, שם עצרנו לצהריים + התפנקות מהעל האש שאיזו משפחה עשתה שם + קינוח מהאוטו גלידה (אה, כי יש לו את הגלידה הכי טובה, הכי טובה ומשובחה).
במהלך הימי מנוחה בבית, התחילו להתגלגל לראשנו משום מה דאגות לגבי התזונה שלנו בשביל, והמסקנות היו שיש לנו חוסר משמעותי בסידן ובחלבונים. אז החלטנו שבכל יום נשתה כל אחד ליטר חלב, דבר שעשינו בהגעתנו לישוב גימזו - חולני ביותר, ו... הבאנו מהבית ג'ארה של אבקת חלבונים.
נשמע מטומטם נכון? כנראה זה בגלל שזה באמת מטומטם. האבקה הייתה בטעם וניל, ובסוף היום הליכה החלטנו לנסות אותה... נשבע שלא טעמתי בחיי דבר כל כך מבחיל!!!! פשוט גועל נפש מרוכז! זה שלא הקאנו באותו ערב זה היה אחד ההישגים הגדולים של השביל.
את הלילה העברנו אצל מלאכי השביל משפחת גלעדי (מצחיק. אין קשר משפחתי), וכרגיל ישנו חצי כוח לאור העובדה שהשכנים החליטנו לנגן פיוטים בפול ווליום כל הלילה.

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: חצי פנסיון טעם היום: וניל דירוג יומי: 5. 

27/9/10 - יום הליכה 19 בשביל ישראל - גימזו עד מסילת ציון (חניון ע"ש יצחק רבין) - הפרוזדור:

אין יותר מדי מה לספר על היום הזה, מעבר לעובדה שנכנסנו סוף סוף לאחד האזורים היפים ביותר בארץ - פרוזדור ירושליים.
בדרכינו עשינו עצירה גדולה בלטרון (למטרת לאפה כמובן), ולמזלנו אמא שלי בדיוק חזרה מירושליים ואספה את הג'ארה של האבקת חלבונים הגועלית.
את היום סיימנו בכביש 38, במעבר הכביש הכי מסוכן שראיתי בחיים שלי.. לקח לנו משו כמו 10 דקות עד שעברנו, ולאלעד נמחץ הכובע בדרך.
הייתי צריך לעבור את הכביש שוב בשביל לעשות מקלחת במעין-מחראה שהיה בקרבת מקום, ולמלא מים בתחנת דלק (+ליטר חלב לכל אחד כמובן).
פגשנו במקום כמה קיבוצניקים שעושים קטע מהשביל והעברנו איתם את הלילה בחניון ע"ש יצחק רבין, לילה שעבר עם קצת הפרעות אבל בסך הכל עם הרבה שינה.

אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: תרנגול דירוג יומי:7. 

28/9/10 - יום הליכה 20 בשביל ישראל - מסילת ציון (חניון ע"ש יצחק רבין) עד אבן ספיר - קצת מעיינות? 1:

פשוט יום הליכה נהדר!
התחלנו את היום בעליה לרכס המשלטים (נוף מדהים), וממנו ירדנו לנחל כיסלון.
בהגעה לנחל, ליד מערת בני ברית, ראינו איזה אבא אחד מתיימר לעשות רושם על הבן שלו, ומנסה לעלות את העליה ליד המערה ממצב סטטי עם אופניים. אה הוא הצליח! איזו התרסקות.. בכלל כל אזור הרי ירושליים מ-פ-ו-צ-ץ ברוכבי אופניים שנדבקו בטרנד שצובר תאוצה..
ההליכה בנחל כיסלון טיפה מייגעת אבל די זורמת... לפני העליה לצובה עצרנו במעין "עין לימון" - הבריכה בו די מג'ויפת אבל המערה שליד ממש קרירה ומפתיעה.. פגשנו במקום כמה ירושלמים גזורים לחלוטין שהעבירו את הזמן בלהמציא שירים על אחד מהם, הנה שורה לדוגמה מהשיר: "איציק שלנו הוא בחור סבבה, למעט הזמנים שהוא לא סבבה". 
מבסוטים מהעובדה שפגשנו את ביאליק הבא עוד לפני שהוא נהיה מפורסם, עלינו לנו לצובה, ומשם ירדנו לכיוון הסטף.
במסעדה שמעל הסטף הנוף עוצר נשימה! אחרי שהעמסנו על עצמנו טוסטים למוות התחלנו לרדת למטה לחלק הכי יפה ביום ההליכה הזה.. אחרי בריכות הסטף התחלנו להתקדם בדרך מג'ונגלת לחלוטין לכיוון עין חינדק, ומשם עלינו (בעליה שרופה לחלוטין) לישוב אבן ספיר.
את הלילה העברנו אצל מלאך השביל אמיר באומפלד (או ליתר דיוק - הפסל אמיר באומפלד), שגר על צלע ההר של אבן ספיר באוהל אינדיאני!! יש לו האנגר ליד האוהל, שם הוא עובד, אבל למה לישון בהאנגר אם אפשר לישון בתוך אוהל אינדיאני??
הערב אצלו היה מעניין בטירוף, עם ארוחת ערב שלא סופרת כמעט כל ארוחה שאכלנו בשביל (סטייקים). 
אחד הלילות!

אורך: 23 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: פרה דירוג יומי: 8. 

29/9/10 - יום הליכה 21 בשביל ישראל - אבן ספיר עד נתיב הל"ה - קצת מעיינות? 2:

היום הליכה הזה ממשיך על שביל המעיינות, בדרך לא קשה מדי..
הבאסה בכל המעיינות האלו זה שאין בהם מים, לעומת עין חינדק בו עברנו אתמול... למרות שעין תמר, עין קובי ועין מטע הם בהחלט אחלה מקומות יפים להסתלבטות..
ביום הזה התחילה להיגמר לנו אספקת המזון, וכל הזמן בנינו על זה שנקנה אוכל בישוב נתיב הל"ה... לא חשבנו על זה שזה בדיוק יוצא ערב חג של סוכות!
כשהגענו לנתיב הל"ה, פגשנו בכניסה כמה נערים שסיימו עכשיו טיול בדרום, והם הדריכו אותנו למכולת המקומית, שלמרבה שמחתנו (ממש) הייתה סגורה. כיף!
הלכנו למקום שנקרא "ורטיגו" - מקום שמארח שביליסטים, המשמש כסטודיו לריקוד (שלפי מה שהבנתי נחשב די חזק בתחום), מקום שנדבק גם הוא בקטע האקולוגי החדש והמעצבן.
השירותים הם שירותי קומפוסט (כמו אצל מיכאל העספור) והמקלחות הן "מקלחות אקולוגיות" בהן מותר להשתמש רק בסבון ושמפו מיוחדים (אה הם טובים).
אמנם לא נשארנו עם שום דבר לאכול חוץ מנוטלה וסקיפי, אבל התפנקנו על ארוחת ערב נחמדה של שאריות מהמקרר בסטודיו...
6 בערב כבר הכרזנו טוק, דבר שלא מצא חן בעיני היתושים שם שבמשך כל הלילה עשו לנו פיגועים... לפחות שיעשו את זה בשקט!

אורך: 23.5 ק"מ מדרג שינה: פנסיון מלא מאכל היום: קומפוסט דירוג יומי: 7. 

30/9/10 - יום הליכה 22 בשביל ישראל - נתיב הל"ה עד בית גוברין - גוועים ברעב בכיף:

פתחנו את היום בברבורים כדי למצוא את השביל (שעובר טיפה צפונית לנתיב הל"ה), ואחרי שהתחברנו אליו התחלנו ללכת בהליכה די מייגעת.
כאשר עשינו עצירה בתל עזקה, פתאום נפל לנו האסימון... אנחנו גוועים ברעב!! הלכנו כבר 9 ק"מ בלי לאכול כלום!!
המשכנו לגרור את עצמנו... ובלי אוכל זה באמת קשה! כאשר הגענו לעליה למצפה משואה, כבר היינו על סף עילפון (14 ק"מ מהתחלת היום).
כאשר הגענו למצפה, ראינו איזה בחור אחד שמוקדם יותר באותו יום הסברנו לו איך להגיע למצפה... הבחור הזה היה שם עם עוד חבורה של חננות כבדים, שעשתה שם פיקניק שבמצב רגיל הייתי מגדיר כ"מגרה", ובמצב בו אנחנו היינו הא הוגדר כ"מציל חיים".
הם הזמינו אותנו לאכול איתם, הבעיה הייתה שהפיקניק היה מסיבת פרידה מאחד מהם, והוא עדיין לא הגיע, אז כולם חיכו לו עם האוכל.. אחרי משו כמו 5 דקות שאנחנו יושבים ומסתכלים תו"כ הזלת ריר על האוכל, אחת הבחורות אמרה "אתם יכולים לאכול זה יקח זמן" - נשבע שלא ראיתם בורקסים נאכלים כל כך מהר.
המשכנו הלאה ממצפה משואה מבסוטים לחלוטין על כך שאנחנו עדיין חיים, ובדרכינו ראינו עוד משפחה שעשתה על האש, שנתנה לכל אחד מאיתנו פיתה עם סטייק תו"כ הליכה (הרגשנו ממש כמו אצנים שנותנים להם בקבוק מים באמצע הדרך). אלעד סיים את הסטייק במשהו כמו 30 שניות ואני ממש לא מגזים. בסוף יצא שזה היום שאכלנו בו הכי הרבה בשביל.
סיימנו את היום בצומת בית גוברין, משם חתכנו לישוב - שם סיימנו את החצי הראשון של השביל.

אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: מלון מאכל היום: כלום/הכל דירוג יומי: 6.

את 2 הלילות הבאים העברנו במכינה בבית גוברין, מקום עם אנשים מקסימים שהעבירו לנו את הזמן בכיף.
עשינו עם החבר'ה שם קבלת שבת (הראשונה שעשיתי באופן מלא בחיי) וישבנו איתם בסוכה המפחידה שהם בנו..
אחלה מקום ליום מנוחה!