אחרי יום מנוחה בבית, לקחנו את הג'יפ של אלעד ליום כיף בדרום, שהינו חלק בלתי נפרד מהחלק הדרומי של השביל - ההטמנות:
8/10/10 - יום הטמנות - עוברים יותר קילומטרים ביום עם רכב:
נסענו על הבוקר דרומה, עם תכנון לו"ז לקוי עד רשלני...
חילקנו את הנקודות הטמנה עם כפיר ואיה, ככה שמתוך 10 נקודות בהן צריך להטמין, נשאר לנו לנסוע ל-5.
עצרנו בדרך בב"ש לקנית פינוקים להטמנות, ואחר כך בתחנת דלק כדי לקנות מים (המוכרת לא ממש הבינה בשביל מה לקנות 10 שמיניות).
התחלנו להטמין מהנקודה הדרומית ביותר - צומת ציחור, ומצאנו אחלה שיטה (לפחות חשבנו ככה) של הטמנה, עם חפירת בור והשארת חבל מבצבץ בחוץ כדי שיהיה קל להוציא... ככה עשינו בציחור ובנחל ברק.
לגב חולית כבר היה קצת יותר קשה להגיע, היינו צריכים לעבור כמה מעלות חביבים בשביל העניין, אבל בסוף הגענו והטמנו גם שם (במקום לא כל כך טקטי כמו שעוד אספר בהמשך).
לנחל חווה לא ממש מצאנו דרך נורמאלית להגיע, וכבר היה חושך, ואיבדנו זמן יקר על זה שעקבנו אחרי תוואי השביל הישן, שהסמרטוטים מהועדה לסימון שבילים לא הורידו בטענה ש"תהיה אופציה לבחור" (בפועל, התוואי הישן מעפן רצח והם חבורה של עצלנים).
הפתרון לבעיה היה הפתרון שרוב השביליסטים בוחרים בו, והוא גם האופציה היקרה ביותר, וזה לקחת מטמין בשכר. פנינו לחיים ברגר - עסקן שביל שאוהב לדפוק מחירים לא פרופורציונלים, ושילמנו לו על מים בחניון נחל חווה (שכבר היו מוטמנים שם, דבר שלא מנע ממנו לקחת על החניון הזה בלבד 150 שקל). אחרי מעבר במצד תמר שאפשרי לכניסה בלילה, סגרנו את פינת ההטמנות, ונסענו לכיוון ערד.
בערד, ההורים של אלעד באו ולקחו את הג'יפ, ואנחנו התמקמנו אצל מלאך השביל אריה שיף, שהכין אוהל בחצר לזכרו של בנו עופר, בו הוא מארח שביליסטים. הלכנו לישון, מוכנים לקראת החלק הסשן הקשה מכולם.
9/10/10 - יום הליכה 28 בשביל ישראל - ערד עד באר אפעה - אוהלים ובניהם:
התחלנו את ההליכה, וישר הרגשנו את ההבדל.
דבר ראשון, המשקל גדל בהרבה, גם בגלל שקנינו אוכל לשישה ימי הליכה (אין איפה לקנות אוכל בדרך), גם הבאנו עלינו יותר מים (אין איפה למלות בדרך) וגם הבאנו איתנו אוהל (אין מקום בלי פודרה לישון בו בדרך).
דבר שני, התוואי שטח הוא משמעותית יותר קשה, בעיקר האבנים שמפצחות את הכריות ברגליים.
את איה וכפיר פגשנו רק באמצע יום ההליכה, שרובו היה בתוואי של נחל כנפן. יצא לנו גם להתברבר קצת (שוב תודה לסימונים) אחרי שיצאנו מתוואי הנחל...
סיימנו את היום בבאר אפעה, כשעדיין חם פצצות בחוץ, והקמנו את האוהלים, ואז שמנו לב שהאוהל שלנו גדול בערך פי 4 מהאוהל של איה וכפיר. זה ממש נראה כאילו האוהל שלנו ילד לו אוהל.
הלכנו לישון, פעם ראשונה בשביל בתוך אוהל ולא בחוץ כמו כלבים... במהלך הלילה באו חזירים ושיחקו כדורגל עם הבקבוקי מים שלנו... סימפטי!
אורך: 24 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 6.
10/10/10 - יום הליכה 29 בשביל ישראל - באר אפעה עד מצד תמר - זה מה שנקרא יום מעבר:
יום מעבר זה יום שבתכלס מחבר קטעים בשביל, ואין לו שום צידוק גאוגרפי, פסטורלי או רנדומלי, והולכים אותו אך ורק כדי לא להרגיש שאתה מוותר לעצמך.
אז היום הליכה הזה היה לגמרי יום מעבר, 90 אחוז ממנו על דרך ג'יפים, ו0 נקודות ראויות לציון.
הגענו למצד תמר בשעה 13:30, אחרי 4 שעות הליכה נטו בלבד!
התפנקנו עם איה וכפיר על החטיפים שהשארנו שם בהטמנה, והלכנו לישון אחרי היום הליכה המטופש.
אורך: 17 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 6.
11/10/10 - יום הליכה 30 בשביל ישראל - מצד תמר עד מעלה עלי - המכתש הקטן:
זה אחד מימי ההליכה היפים ביותר בשביל!
למרות שעשיתי את המסלול הזה כבר כמה פעמים, המחזה תמיד מדהים אותי מחדש, ולהגיע לשם אחרי 29 ימי הליכה, זה בכלל מספק..
התחלנו מעין צפית והגענו למעלה חצרה, שם יש את התצפית הראשונה למכתש הקטן... מטורף!
אחרי הפסקה של התפלאות + חירבונוף, התחלנו לרדת את מעלה חצרה... הירידה לא קשה במיוחד, ולקראת סופה מתחילים לפגוש את החול הסגול (סגול זה הצבע) האופייני.
כאשר הגענו ל"לוע השטן", ישבנו עם איה וכפיר וחשבנו על קולה קרה... אלעד החליט לחשוב בקול רם, וצעק "קולה קרה", כאשר רק הקירות של המכתש שמעו אותו... או שלא! פתאום הגיעו 3 ג'יפים ללוע השטן, ובאמתחתם מים קפואים! מסתבר שהיה להם גם קולה קרה, אבל הם שמרו אותה לקבוצת אנגלים שבדיוק אמורה להגיע מכיוון מעלה עלי... כאשר קבוצת האנלים הגיעה, ניסיתי את טכניקת ה"תראה מסכן תבלוט בשטח", אבל כנראה שעל אירופאים היא לא עובדת... :)
המשכנו לכיוון מעלה עלי, אחת העליות המתעתעות בשביל... עליה בשיפוע מפחיד, כאשר באמצע שלה, כשאתה חושב שאתה עוד שניה מגיע, אתה פתאום קולט שהשיא גובה גבוה בהרבה ממה שחשבת...
אחד הקשים!!
כשסוףסוף הגענו למעלה עלי, התמקמנו ונחנו אחרי יום קשה, שבלי ספק היה שווה כל רגע.
אורך: 21 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: קבנוס דירוג יומי: 9.
12/10/10 - יום הליכה 31 בשביל ישראל - מעלה עלי עד מפעל אורון - יופי וקושי באים ביחד:
עוד יום פסיכי.
די בהתחלת היום, אחרי מצד צפיר, הגענו למעלה ימין, אחד המחזות היפים ביותר שראיתי בדרום, ובארץ בכלל!!!! סוג של תמונה ממלך האריות. הנקודת תצפית מפוצצת בקעים בקרקע המסולעת (מפוצצת בריחות), שלשמחתי הצלחתי להימנע מליפול לאחד מהם כאשר ביצעתי את זממי.
ממנו ירדנו לנחל חתירה, כאשר במהלך ההליכה ראינו פתאום את אחד הדברים הנדירים - 2 יעלים זכרים נלחמים על בחורה! התקרבנו קצת יותר מדי ואז הם הפסיקו את המכות... תמיד התגאתי בזה שאני נגד אלימות!!! (סתם, האמת שיצאנו סתומים).
מנחל חתירה עולים במעלה פלמ"ח. אהה זה מעלה חברי!!! שיפוע שלא מבייש את מעלה עלי, ולבונוס אתה מקבל סולם בשיפוע שלילי, וכל מה שנשאר זה להתפלל שבמהלך העליה התיק לא ימשוך אותך אל מותך בעודך מפספס שלב טפשי בסולם. אה והיו שם גם יתדות שבשביל לעבור אותן צריך להיות חצי באויר (שקשקו לנו הסוגריים).
לאחר מכן הגענו להתחלת הקיר המזרחי של המכתש הגדול, המכונה "הסנפיר הגדול" (באופן מפתיע זהו הר שנראה כמו סנפיר - סחתיין על היצירתיות בבחירת השם), שם עלינו (בשיפוע מטומטם כמובן) בלוויית עורבים שרק חיכו שמישהו מאיתנו יפול אל מותו (היו צריכים לקרוא לציפור הזאת "אורב"). אלעד כמעט מימש להם את החלום, כאשר הוא דפק גלבה של מטר וחצי, ואיכשהו הצליח לבלום קצת עם המקל הליכה (שקיבל זוית של 90 מעלות), אלעד קיבל על הביצוע 5 נקודות ועלה לראש טבלת הנופלים של השביל - ובכך עבר את הנפילות המשפילות שלי בהר תבור.
סיימנו את היום במפעל אורון, חתיכת קומפלקס מפגר שליד הכניסה שלו הציבו ספסלים וברזיה (כמובן שביצענו בה מקלחת ברזון מפתיעה פול בודי).
היינו שבורים אחרי היום הפסיכי הזה, ולא היה דבר בעולם שרצינו יותר מקולה קרה ופיצה.
איה, שכנראה רצתה אפילו יותר ממני ומאלעד את המוצרים הנ"ל, הצליחה לשכנע מוכר פיצה מירוחם להוציא לנו משלוח עד לשם (חצי שעה נסיעה, כמובן שהיינו צריכים להזמין 4 מגשים + דמי משלוח לצורך העניין).
הפיצה - הייתה גרועה מאד. הקולה - הכי טובה שהייתה לי בחיים (יעני איפה).
למרות מגעילותה של הפיצה, אכלנו כמו חזירים, אלעד סיים 7 יחידות משולש, לתדהמתם של איה וכפיר שמעולם לא נכספו לזן כזה של בלסנים.
הלכנו לישון שבעים ומקולחים בשקי השינה המצחינים שלנו, מוכנים (או שלא?) נפשית ליום הליכה הבא - היום הכי קשה בשביל ישראל.
אורך: 19 ק"מ מדרג שינה: כלב מאכל היום: ביום הזה החלטתי שאני לא אוכל יותר קבנוס, לעולם דירוג יומי: 8.
13/10/10 - יום הליכה 32 בשביל ישראל - מפעל אורון עד חניון נחל מדור - הכרבולת ואירוע כמעט ונפגע:
"זהו היום הקשה ביותר על שביל ישראל. ההליכה על הר כרבולת הינה קשה ולא נוחה" (כך פותח המחבר את תיאור היום בספר האדום).
אין ספק בכך.
קמנו מוקדם מהצפוי, והתחלנו לעלות על רכס כרבולת - הדופן המזרחית של המכתש הגדול (בפועל היא מורכבת מהמון "סנפירים", שיוצרים צורה של "כרבולת"). ההליכה על הכרבולת היא באופסייד תמידי, הרגליים תמיד משופעות לכיוון הירידה, מה ששובר את העצמות בשוקיים.
יאמר לזכות הכרבולת, שהנוף ממנה למכתש הגדול באמת מדהים, וגם הצורה שלה לא רעה בכלל... האמת היא שלמרות החששות, החלק של הכרבולת היה די נסבל. אבל אז הגיע החלק הרציני:
"הכרבולת קשה להליכה, אך הירידה בנחל עפרן קשה במיוחד" (ממשיך המחבר בתיאור, תו"כ שהוא מפגין יכולת תחבירית בינונית מינוס).
קשה זה באמת תיאור זול לנחל עפרן, שהוא בתכלס החלק הקשה ביותר בשביל ישראל..
כל ההליכה מלאה בטיפוסים, הליכות על נתיבים צרים מעל גבים, ויתדות שחד משמעית לא מספיקות בשביל לעשות את העבודה.
הלכנו בנחל מפוצץ הגבים הזה, כאשר באיזשהו מקום ראינו שהנחל יורד לגב.. התחלתי לרדת בחצי החלקה על התחת, ואז פתאום אמרתי לאלעד שהיה מאחורי שנראה לי שזאת לא הדרך... ואז התחלתי להבין שהדרך היחידה להמשיך מאיפה שהתחלתי, זה ליפול! ניסיתי לזוז אחורה אבל זה היה משופע וחלק מדי, ואז ניסיתי לנתק מעצמי את התיק, ובום! נפלתי לתוך הגב.
המזל שלי היה שהנפילה היתה בסוג של מגלשה טבעית, בסך הכל 3 מ' גובה ושבלמתי אותה עם 2 הרגליים... יצאתי מזה בלי שריטה.
גיליתי לשמחתי הרבה שנפלתי בדיוק על נחיל צרעות! יש! בינתיים אלעד איה וכפיר צעקו לי מלמעלה, ושניסיתי לעלות הבנתי שאין שום דרך בעולם לעשות את זה מהמקום שנפלתי אליו, ובטוח לא עם התיק.
התחלתי להעלות להם את התיק בחלקים בעזרת חבלים, ושנשארתי בלי הציוד, התחלתי לטפס על קיר צידי בגב, כאשר נוצר מצב שאני תלוי על הקיר כשמתחתי גב בעומק 8 מ'. לא מומלץ, אבל באמת שלא הייתה ברירה... אחרי שסיימתי את הטיפוס וראיתי את חיי חולפים לנגד עיני, הצלחתי להתחבר בחזרה למקום ממנו נפלתי...
המשכנו את הנחל עד סופו, ושהוא הסתיים פשוט התיישבתי על הקרקע ואמרתי את ברכת הגומל (לא שיש לי מושג מה אומרים באמת, אבל זרמתי עם העניין).
המשכנו עוד טיפה עד חניון נחל מדור, ובכך סיימנו את היום הכי קשה והכי מסוכן שעשינו בשביל ישראל.
אורך: 18 ק"מ מדרג שינה: כלב שיר היום: אין אני דירוג יומי: 9.
14/10/10 - יום הליכה 33 בשביל ישראל - חניון נחל מדור עד מדרשת בן גוריון - סוף יקר לסשן:
יום ההליכה הזה היה קל במיוחד, ובהחלט אפשר להגיד שהוא היה סוג של יום מעבר..
ההליכה בבקעת צין הייתה משעממת, חוץ מהקטע שבו שביליסטים רושמים כל מיני דברים עם אבנים, שם אני ואלעד עשינו מיצג לסיטי.
סיימנו את הקטע בשביל בחניון לילה עקב, אבל בגלל שרצינו יום מנוחה במקום נורמאלי, המשכנו ללכת עד מדרשת בן גוריון, דרך מעלה צין המזוויע.
כאשר הגענו למדרשה פגשנו את אשל - אחד האנשים הגדולים שראיתי מימי, שדאג לנו לחדר מאובזר לחלוטין.
הדבר הראשון שעשינו היה ללכת לסופר.. העמסנו עלינו שלל מוצרים, באנו לקופה ואז בום!!!!!!!!!! 400 שקל. בהחלט הסופר עם המחירים הכי מופקעים ולא מפוקחים שראיתי בחיים שלי. כמובן שלמרות היותם חוצפנים, שום דבר לא יכל להפריד בינינו לבין האוכל שלנו.
פגשנו במדרשה גם את אותו נער שעזר לנו בנתיב הל"ה (זיהוי מדהים של אלעד), וגילינו דברים מאד מעניינים על המקום.
אורך: 17 ק"מ מדרג שינה: מלון שיר היום: הלו פרדי דירוג יומי: 5.
היום מנוחה עבר באמת בכיף גדול...
חפרנו לאיה כפיר עם אלבום המופת "רדיו בלה בלה", נחנו כמו חזירים, ובערב השני המשפחה של כפיר באה לבקר עם מטעמים לגיטימיים ומדהימים.
אז סיימנו את הסשן הכי קשה והכי מג'ויף בשביל, ונשארו לנו רק עוד 2, עד לסיום המספק באילת.
קד קדימה.
למי שעובר דרך מדרשת בן גוריון - מומלץ מאוד להתעקב בהר צרור ובנחל צרור. אנחנו לקחנו גם את המסלול שעולה להר - שווה מאוד, נוף מרהיב ואם אתם בעונה הנכונה הדרך רצופה גבים של מים זכים. לגבי הצטיידות - אכן המכולת במדרשת בן גוריון מאוד לא מומלצת. אנחנו בנינו על הצטיידות שם ושילמנו פי שתיים ממה מהעלות שהערכנו והכי גרוע האיכות של המוצרים היתה על הפנים. חלק מהירקות והפירות שקנינו והיו נראים בסדר התגלו כרקובים מבפנים ושחזרנו למכולת אחרי כמה שעות הוא אפילו לא הסכים להחליף לנו אותם. בסוף אכלנו בפלאפליה שליד - היה בהחלט שווה וטעים בעיקר אחרי ימים של קופסאות שימורים... אז לגבי הצטיידות - עדיף לחכות להגעה למצפה או לעשות סיבוב בירוחם.
השבמחק