יום ראשון, 3 ביוני 2012

פרו: פונו, קוסקו ואיקה - בעקבות סוחבי האבנים.


״עוד מעט זה יקרה, בלי שנרגיש משהו ישתנה״ (יכול להיות שעוד חודש וחצי נגמר לי הטיול?!?)


שיחה נפוצה בין שני בני אינקה:

מאנקו: ״מה הולך אחי?!״
קאפאק: ״וואללה מה איתך?!״
מאנקו: ״סוחבים אתה יודע, מה עשית היום??״
קאפאק: ״סחבתי אבנים רוב היום ואתה?״
מאנקו: ״דייי איזה קטע גם אני סחבתי היום אבנים!!!״

בגדול, כל מה שהיה לעם הזה לעשות בחיים זה לסחוב אבנים ממקום למקום.


אז נסענו (אני ואוליבר מ״מ) דרומית לאגם טיטיטאקה ועברנו את הגבול לפרו, בלי שום בידוק בטחוני או אפילו שבריר של רצון לראות מה יש לי בתיקים, מה שגרם לי להצטער בכל ליבי שהשארתי את הארגז דינמיטים שלי בלה פז...
נסענו עוד מספר שעות והגענו לעיר הראשונה שלנו בפרו.

פונו - איי Uros ושוק כלכלי:

אין ספק שלא לוקח הרבה זמן לראות את ההבדל בין בוליביה לפרו...
רק בהגעה לטרמינל אפשר להבין שחזרנו לסיויליזציה אחרי 3 חודשים של חור..
אחרי נסיעה והתמקמות בהוסטל, ארוחה במסעדה והסתובבות בעיר, התקבלה ההחלטה הסופית - פרו לא שונה כמעט בכלל מארגנטינה, על כל משמעויות הדבר, או במילים אחרות - קנס.
מי הבן זונה שטען שפרו זולה?!?!?? איזה שקר מסריח!!!!! 

האיים הצפים:
ביום למחרת יצאנו לסיור ב״איים הצפים״ (איי Uros), בשיט מפונו.
הרעיון שם הוא ששבטי נאו-אינקה החליטו לקחת אדמה דחוסה שיכולה לצוף, לחבר אותה למקשות גדולות, ופשוט לגור עליהן על המים!
מעבר לעובדה שסביר להניח שהם כבר לא באמת גרים שם והם רק מגיעים כל בוקר לאיים כדי לעשות הצגה לתיירים, מדובר במחזה ממש יפה שמזכיר קצת טיולים מהעבר בקניה וצפון תאילנד..
* קטע חדש בשכונה - התירוצים הכי עלובים לבקש מתיירים כסף - שני ילדים עלו לסירה והתחילו לשיר שיר בסגנון של ״תן לי את ידך ובוא נהיה חברים״, באמת חמוד מאד, ואז הם חזרו וביקשו על המופע הארוך (פחות מ30 שניות) כסף.
לאחר מכן ראינו ילד עם לאמה חמודה וצילמנו אותם ביחד, ואז הילד ישר דרש תשלום על זה שלחצתי על הכפתור במצלמה שלי. מגוחך.

לאחר הסיור באיים ישר רצנו לטרמינל כדי להספיק את האוטובוס לקוסקו (בגדול בחיים אני לא עושה רק לילה אחד במקום, אבל ממש רצינו לעשות את הטרק למאצ׳ו פיצ׳ו עם לש ורימר שיצאו ביום למחרת).

וכך אחרי עוד נסיעה ויומיים של טרטור, הגענו למעוז הישראלים האמיתי של דרום אמריקה, לבירת האינקה הראשונה, העיר והאגדה -

קוסקו - אני באמת צריך להוסיף תיאורים למילה הזאת?! :

בהגעתנו בערך ב22:00 נסענו ישר להוסטל ״לוקי״, ללא ספק רשת ההוסטלים המפורסמת ביותר בדרום אמריקה, פגשנו את טל לש ורימר חזל״ש, ו6 שעות לאחר מכן כבר יצאנו לטרק.

הסלקנטאי - דרך הרעב אל המאצ׳ו פיצ׳ו:
מדובר בטרק של 5 ימים שהיום האחרון בו הוא בעצם הביקור במאצ׳ו פיצ׳ו..
הטרק התחיל בעיירה מוייפאטה שנמצאת כ3 שעות נסיעה מקוסקו, שם הכרנו את שאר חברי הקבוצה שלנו, שמנתה עוד 3 ישראלים (עידן קקצ׳ייר, שירה מכנסיים ואורי חצאית), 2 אמריקאים שמנים, 2 צרפתים מעפנים, אוסטרלי זקן והונגקונגי הומו, וכך יצאנו כולנו בעליה לכיוון הר הסלקאנטאי המפורסם.
כבר ביום הראשון הבנו שכמות נאותה של מזון לא נקבל בימים הקרובים, כאשר כל אחד קיבל צלחת עלובה עם כמות שלא מספיקה לתולעת משי, ואחרי שכל הישראלים ניקו את הצלחת תוך דקה וחצי, חיכינו בסבלנות ששאר חברי הקבוצה הגויים ישברו באמצע ויתנו לנו את האוכל שלהם (ואני לא צוחק - זה היה פשוט מזעזע, הם לא סיימו מנה בגודל של ביצת הפתעה של קינדר).
ביום השני לטרק הגענו לשיא הגובה בעליה דיי רגילה, ובסופה כאשר התיישבנו בתצפית המדהימה להר סלקנטאי המשגע, ראינו את שאר התיירים מגיעים מאחור, מתחבקים אחד עם השני כאילו הם סיימו הרגע מסע כומתה, ומצטלמים ליד שלט שמכריז ״הגעת לגובה 4600 מטר״. וואו איזה כבוד! לכו תעשו צבא.
היומיים הבאים היו בירידה קצת מרוחה, עם גיחה באמצע למעיינות חמים..
את הלילה האחרון העברנו בעיירה הצמודה למאצ׳ו פיצ׳ו שנקראת פשוט ״מים חמים״..
ביום האחרון עלינו את העליה הסופר-אובר-רייטד למאצ׳ו פיצ׳ו באיזה 5 בבוקר, ונכנסנו עם פתיחת השערים..
מדובר בעיר שבנו בני האינקה (הרי מה היה להם כבר לעשות חוץ מלבנות?!), שהשתמרה ממש טוב, ממוקמת על פסגה ומוקפת במספר פסגות אחרות יפייפיות, שהמפורסמת בינהם היא פסגת ה״ויינה פיצ׳ו״ (ההר שאתם רואים תמיד בתמונות). באמת יפה!
להגיד לכם שמעבר לעובדה שהמקום יפה הוא גם מעניין? לא! מדובר בסך הכל בעם פרימיטיבי שאהב לבנות. אבל בנה יפה, בזה אין ספק..
וכך סיימנו את הטיול בחזרה ברכבת הכי יקרה בהסטוריה לכיוון קוסקו.
את היומיים הבאים העברנו בלוקי, חווייה אירופאית מצחיקה לכל הדעות, כשאירוע הדגל היה כמובן גמר ליגת האלופות המצוין, כאשר חבורת הגרמנים שישבו לידי רק הוסיפו לאווירה (חוץ מבקטע שדרוגבה שם את הגול, שם חיפשתי את היער הקרוב).
נפרדנו שוב מלש ורימר, ואירגנו קבוצה חדשה ליציאה לטרק מסביב לפסגה השניה הגדולה של איזור קוסקו.

אזנגטה - מי זאת באה על הסוס, היא נראית כמו ג׳מוס:
חברנו לטל שפת גוף, מאיה פנטומימה, קרן שבאנוב ויעל קלמר, ויצאנו לטיול של 4 ימים באיזור ההר אזנגטה, כאשר בכל הטיול היינו רכובים על סוסים.
השיא של הטיול הוא ההגעה ללגונה הצמודה להר, ובה ההר משתקף בצורה מושלמת ומייצר מראה מטורף.
חוצמזה היה גם פיימוס - משחק המשחקים ומעיינות חמים.

אחרי הטרק העברתי עוד מספר ימי לוקי, ויצאתי לאטרקציה הכי מפורסמת בקוסקו והכי יקרה בערך בדרום אמריקה-

רפטינג בנהר אפורימק - שמע ישראל:
נהר אפורימק נחשב לאחד הנהרות המסוכנים בעולם, והרפטינג עליו הפך להיות אטרקצית חובה לכל חובבי האקסטרים שבינינו..
לאור העובדה שלא עשיתי רפטינג אמיתי מעולם, ובניגוד מוחלט לכך שהחלטתי להפסיק עם האקסטרים לתמיד, יצאתי לאטרקציה בשמחה..
איזה טירוף..! באמת אחת האטרקציות החזקות שעשיתי בטיול..
חוץ מהרפטינג הייתה לי אחלה חברה שם, למרות הברזתו של אוליבר, ונוצרה קבוצה מגובשת של ישראלים, שלוותה בקבוצה קצת פחות מגניבה של קנדים יצורים (ששילמו בערך כפול מאיתנו, ואכלו בערך רבע מאיתנו) ובקבוצה ממש פחות מגניבה של עשרות אלפי יתושים.
החברה שיצאנו דרכה הייתה סופר מקצועית והכל היה מתוקתק עד לרמות הכי קטנות, עד היום האחרון...
ביום האחרון המדריך שלנו החליט להיות מפגר והסירה שלנו התהפכה ברפיד 5 (רפיד = מפל/שיפוע בנהר שיוצר זרם מהיר ומערבולות, 5 = מספר ראשוני שבמקרה הזה אומר ״חזק״), ואני התחלתי להיסחף קדימה.. כמו דגנרט התעסקתי דבר ראשון בעובדה שהסנדלים השתחררו לי מהרגליים, וכל מה שעבר לי בראש היה איזה באסה יהיה להסתובב עכשיו חודש וחצי עם נעליים..
אחרי ששחררתי את החבל שזרקו לי כי היו לי סנדלים ביד, ואחרי שבלעתי כמות פסיכית של מים ואיבדתי שליטה לחלוטין, התחלתי להבין את חומרת המצב.. באיזשהו שלב הגיע אחד הקייקים ואמר לי לתפוס אותו מקדימה, ובשניה שתפסתי אותו הוא הטיח לי את הגב בסלע..
הדבר הבא שקרה זה שהייתי מחוסר הכרה לזמן לא ברור בתוך המים, ושמשכו אותי בחזרה לאחת הסירות האחרות..
בהחלט אחת החוויות המפחידות!! בחיים אני לא יסתכל על נהר באותה צורה.

אז אחרי הרפטינג המפחיד חזרתי לקוסקו וישר עליתי עם רימר ואוליבר על אוטובוס לאיקה, עיר מלאת דיונות בקו החוף של פרו.

איקה - יעני איפה תלך:

אחרי נסיעת הלילה המחורבנת והארוכה זרקנו את עצמנו בהוסטל אדיר עם בריכה, ויצאנו להינות מהאיזור היפה של אגם ״וואקצ׳ינה״ המוקף בשטח ענק של דיונות.
ביום לאחר מכן יצאנו לסיור בדיונות עם באגי, כאשר בפרקים מסוימים בנסיעה עצרנו וירדנו דיונות עם סוג של סנובורד, אין ספק שחוסר הקורדינציה שלי ניכר באופן מזעזע.

חוצמזה יצאנו מאיקה לסיור בשיט סביב איי ״ballestas״, המפוצצים בעשרות סוגי ציפורים, פינגווינים וכלבי ים (יש המכנים את המקום ״גלאפאגוס לעניים״).

אחרי איקה עלינו לאוטובוס קצרצר ללימה, ושם נפרדו דרכינו (אוליבר ורימר נוסעים לוואי ווש, ואילו אני מתכנן בחודש הקרוב משהו קצת יותר חשוב).

וכל זאת ועוד יסופר בפעם הבאה, אחרי שאני ינצח בהתערבות על היורו...

להתראות, 

יאללה הולנד!!!!!

מילה.

האיים הצפים

פסגת הסלקנטאי

האזנגטה בשקיעה - בלי אפקטים!

תגובה 1: