ארגנטינה: מפליאי האיגוואסו ועצירה בטוקומאן.

״לאן אתה טס הערב, פרנק? למקום אקזוטי? להוואי? לאן אתה נוסע פרנק/חלקי??" (כריסטופר ווקן בסרט ״תפוס אותי אם תוכל״, גם ככה אין משמעות למשפטים שאני כותב בהתחלה וממש התחשק לי לכתוב את זה כי ראיתי את הסרט באוטובוס).

בואנוס ביסיקלטוס לכולם..

את המייל הקודם סיימתי ביציאתנו (אני, עמרי ארטואה וסשה-מהירות החלטה שהצטרפה אלינו, בהחלטה מהירה כמובן) מרוסאריו לפורטו איגוואסו.

אני ינצל את ההתחלה כדי להתייחס לסוגייה שאי אפשר להתעלם ממנה בטיולים ארוכים ובארגנטינה במיוחד:

נסיעות:

האוטובוסים פה הם במדרג אחר לגמרי ממה שיצא לי להכיר.. הכיסאות הם בעצם כורסאות שנשענות אחורה, ממוקמות מספיק רחוק אחת משניה ככה שההישענות לא מפריעה לזה שמאחורייך ונשאר לך מספיק מקום לרגליים מקדימה. הדבר הזה קריטי עד לאין שיעור מהסיבה שלא מדברים פה כמעט על נסיעות של פחות מ12 שעות..

כחלק מהנסיעות, בדומה למטוסים, מגישים לך ארוחות, וכמו במטוסים - אני לא נוגע בהן.

הבעיה עם הנסיעות היא שהן יקרות בקטע מטומטם,25-30 פזו לשעת נסיעה (תכפילו ב0.87 ותקבלו מחיר בשקלים), ככה שהנסיעה לאיגוואסו לבדה עלתה 420 פזו!

״התגברתי״ על מכשול זה בעזרת כרטיסיית ״south pass", שהקטע שלה זה שאתה משלם 960 פזו, ועושה 5 נסיעות מאיפה לאיפה שאתה רוצה.

הבעיה עם הכרטיסיה הזאת (כי בכל דבר טוב חייב להיות קאטצ׳, אחרת היה חס וחלילה אך ורק כיף בטיולים)זה שזאת בעצם חברת תיווך והם סוגרים לך נסיעות בחברות הזולות ביותר שקיימות, וגרוע מכך, עושים לך קונקשנים במקומות בדרך (או לא בדרך) כדי להוזיל לעצמם את העלות. מוות לחתולים!!!! (בשק).

ספציפית בנסיעה הזאת יצאתי בזול, הקונקשן היה בסנטה פה (שזאת עיירה חביבה בסך הכל) ולקח 4 שעות, ומשם העברנו נסיעת לילה לפורטו איגוואסו, כאשר בדרך עצרנו ב00:30 לארוחת ״ערב״ ב״מסעדה״ שם הגישו לנו תפוחי אדמה ״מבושלים״ עם נתח של ״בשר״. הכי מגעיל וinappropriate שאכלתי (או יותר נכון לא אכלתי) בחיים.

איגוואסו - אחד המקומות היפים בעולם:

נתחיל מזה שהגעתי לפורטו איגוואסו מצונן עד מצונן מאד (שלא תחשבו לרגע שהיה מזג אויר קר בימים שלפני, אני פשוט כרגיל חייב להיות חולה), דבר שכמובן גרם להכל להיות הרבה יותר כיף ומגניב.

העיירה עצמה היא די שקטה וחסרת תעסוקה, ובעצם אנשים (ואנחנו בינהם) מגיעים לכאן אך ורק בשביל המפלים.

ההוסטל שלנו היה מפוצץ באירופאיות (הזדמנות מצוינת לשחק את המשחק האהוב עלי ועל עמרי - ״שם לאוטו״), ובאופן מפתיע גם בקוריאנים.

2 קוריאנים שהשאירו חותם:

*בוון הקוראנית הסתומה (נקראת כך עקב היותה קוריאנית וסתומה), שהתחביב שלה היה לבוא אלינו בזמן שאנחנו אוכלים, לתקוע מכל הבא ליד בפה, ללעוס בהפגנתיות, לזרוק 2 משפטים בספרדית יותר עילגת משלי, וללכת.

*פה הקוריאני המוזר (נחשו למה הוא נקרא ככה, רמז - הוא לא עירקי ולא נורמאלי), בחור שנכנס יחד איתנו לחדר במיטה מעלי (חדר של 4) ופשוט התנהג בצורה מוזרה, לדוגמא - אני ישן לי לתומי במיטה, פתאום הבחורצ׳יק יורד מהמיטה מעלי, שם כפכפים, נשאר לעמוד במקום מספר שניות, מוריד את הכפכפים, ועולה בחזרה למיטה (לא בוצעה שום פעולה בין השלבים הנ״ל). מוזר.

ונעבור לחלק החשוב של עיירה זו - 

מפלי האיגוואסו - הצד הברזילאי:

יצאנו על הבוקר עם אוטובוס שעבר את הגבול ושם אותנו ישר בפארק הברזילאי. 

יש לציין שכל עניין המעבר גבול הוא שכונה אחת גדולה, אם הייתי רוצה הייתי יכול להבריח תנין לברזיל ואף אחד לא היה שם לב! 

כמה מילים על האיגוואסו: 

האיגוואסו הוא בעצם נהר שנחצה בין ארגנטינה לברזיל, ובנקודה של פורטו איגוואסו ופוז דה איגוואסו הברזילאית (סמוך גם לגבול עם פרגוואי) נוצרה מדרגה כפולה בצורת חצי אליפסה בנהר, דבר שיצר עשרות מפלים על שטח של יותר מ2 קילומטר (מעל 250 מפל). 

הצד הברזילאי הוא בעצם הצד שהמפלים לא נמצאים בו (חוץ מהמפל הגדול שנקרא ״לוע השטן״, כנראה החבר׳ה שם ביקרו במכתש הקטן והחליטו להעתיק), מה שמאפשר תצפית על כל המפלים ביחד (או לפחות על חלק גדול בכל פעם, אחרי הכל מדובר ביותר מ2 קילומטר).

פ-ס-י-כ-י-!!! אין מילים שמתארות את העוצמה של המקום הזה, פשוט להרגיש את הטבע בשיא הכוח שלו.

בלי קשר למפלים, הפארק עצמו מלא בצמחייה מגניבה ומפוצץ בפרפרים בכל מיני צבעים, שלשם שינוי באמת יורדים אליך ביום אביב נעים (מתנות הם לא הביאו, אבל הם סבבה עם זה שיצלמו אותם והם לא מפחדים מבני אדם).

מפלי האיגוואסו - הצד הארגנטינאי:

יצאנו שוב על הבוקר (הפעם הנסיעה הייתה קצרה יותר) ונכנסנו לפארק הארנטינאי עם הפתיחה שלו. 

יחד איתנו נכנסה קבוצה של 34 טון זקנים... כשעלינו לרכבת של הפארק המובילה ל״לוע השטן״, כמה זקנות החליטו שהספסלים, אשר חד משמעית מיועדים ללא יותר מ3 אנשים, מוסבים לספסלים של 4, וככה העברנו את פתיחת היום מסורדנים ברכבת עם כמה בריטיות בנות 70 ששכחו לשים דאודורנט ביום של 34 מעלות. קלאסי.

לוע השטן מהצד האגנטינאי הוא הרבה יותר מרשים, אתה ממש עומד על שיא הגובה שלו ומרגיש שאתה עוד שניה נופל יחד איתו (אולי לפני 5 שנים הייתי אומר לכם שזה עושה חשק לקפוץ את המפל, אבל כבר עברו מאז הרבה מים באיגוואסו).

אחרי זה עשינו את המסלול העליון, שנותן תצפית מעל המפלים עצמם, והמסלול התחתון שמאפשר תצפית קדמית על המפלים מקרוב.

סה״כ אחד הדברין היפין ביותר שראיתי בחיים.

בנוסף לפרפרין, בצד הארגנטינאי יצא לנו לראות גם חוטמנין, שאלו סוג של דובי נמלין ממוזערין. אול אין.

באותו יום נפרדתי מעמרי וסשה, שהמשיכו לפלוריאנפוליס שבברזיל..

את מקומם בחדר החליפו כריס ותמרה, שני ניו-זילנדים שאומרים fuck כל מילה שניה, במקום ten אומרים tin ובמקום six אומרים sex. יופי של אנגלית! 

הם טיילו כבר בפטגוניה, פרו ובוליביה, ונתנו לי מלא רעיונות להמשך...

ביום לאחר מכן עליתי על אוטובוס לילה.. הרעיון בהתחלה היה לנסוע לסלטה, אבל תודות לחתולסיית אוטובוס שלי, סודרה לי נסיעה של 22 שעות לטוקומאן, שם המתנה של 8 שעות, ונסיעה ב2 בלילה לסלטה.

לאור העובדה שבפעם האחרונה שבדקתי גיליתי שאני לא כלב, יחד עם זה שרציתי בכל מקרה לעבור בטוקומאן אחרי סלטה, דחיתי את הקונקשן והחלטתי לעשות 2 לילות בטוקומאן.

הנסיעה עברה בשלום למרות שהאוטובוס היה מ-ח-ו-ר-ב-ן עם כיסאות צרים ומעפנים, ככה שכל הנסיעה נאבקתי על המשענת יד באמצע ודילגתי ממקום למקום כל פעם שכיסא התפנה כדי שלא ישבו לידי (בנסיעה של 22 שעות יש הרבה עולים ויורדים כל הזמן),  מה גם שהייתי צריך להתמודד עם החבורת צרפתים שלא סתמה את הפה מאחורי/חבורת הילדים הארגנטינאים שעלו בדרך מבצפר והעיפו בירות כל הנסיעה.

בסופו של דבר הגעתי, שבור מהass כמובן.

טוקומאן - בעקבותיו של מרקו:

מהתחנה המרכזית החלטתי ללכת ברגל להוסטל (בדקתי את המפה מבעוד מועד), ואחרי שעברתי עם התיקים 12 בלוקים כמו קמצן מאניק, גיליתי שההוסטל נסגר לפני שנתיים.. כמו ילד טוב לקחתי מונית להוסטל אחר.

דבר ראשון שמאד ראוי לציון, הוא שמרקו לא מצא את אמא שלו בקורדובה כמו שרבים נוטים לחשוב!!

הוא הגיע לקורדובה ואז גילה שאמא שלו נמצאת בכלל בטוקומאן, ושם מתרחשת סצנת המפגש הסוחטת דמעות שעד היום מהווה מקור השראה למאות אופרות סבון וסרטים סוג ז׳!

נשמע סיבה מספיקה לבוא לטוקומאן? ברור שכן, אבל בלי קשר לזה, טוקומאן היא אחת מהערים העתיקות ביותר בדרום אמריקה (אלה ששאלתי אותם טענו שבכל העולם), ובה התרחשה הכרזת העצמאות של ארגנטינה!

הטיולים בעיר עצמה היו מאד נחמדים, האתר היחיד שבאמת נכנסתי אליו הוא הcasa historica - אותו מקום בו התרחשה הכרזת העצמאות, שם גם גיליתי שאחד ממנהיגי העיר הגדולים בעבר נקרא ״סן מיגל ארקנחל״(נשמע מוכר?).

אחד הדברים שבאמת התחלתי לקחת ברצינות בטוקומאן זה למידת ספרדית:

החלטתי שאני לא ממשיך עם החוסר תקשור הנוראי הזה, ומתחיל להשקיע כדי לדעת לדבר את השפה המקומית.

לקחתי 2 שיעורים פרטיים אצל סלינה, ארגנטינאית יהודיה (ציפיתי לאיזו בת 40 יצורה ופתאום גיליתי שהיא בת 24 מהממת), שעשו לי קצת סדר בעניינים..

ניצלתי את היותי ישראלי אחד בין מליוני גויים, כדי להתחבר עם החבר׳ה המקומיים בהוסטל, וכך גם לשפר את הספרדית... למזלי החבר׳ה ידעו אנגלית מספקת בשביל לתקשר (משו בין אנגלית של רוכל משוק הכרמל לאנגלית של גני תקוואי ממוצע מינוס)..

עזרה לי בעניין גם שרה שפות (בלגית שהכרתי בהוסטל, עם בת לוייתה ״בנדיקט״ - שם חזק), שתירגמה לי מספרדית לאנגלית והשלימה את הפערים שהיו לי בשיחות.

מספר דברים שלמדתי מהמקומיים:

1. הפתעה - הם אוהבים לשתות בירה ולאכול! הם היו אדיבים בטירוף והשקו אותי בבירה (קילמס בעיקר) עד זוב, והכינו לי ארוחות ערב על חשבונם (טעמתי ״מילנזה״, שזה השניצל שלהם... ההבדל בין השניים הוא כלום).

2. למדתי מספר קללות שימושיות בספרדית.. האהובות עלי היו ״בולודו״ (המשמעות היא ״דביל״, התרגום הישיר הוא ״אשכאי״) ו״קבסה דה פינקו״ (ראש זין).

3. הארגנטינאים שונאים את הצ׳יליאנים מאד! הם רואים אותם כנטל חסר משמעות שיש לנטרל מהעולם.

זכיתי להערכתם כאשר השוותי את מפת ארגנצ׳ילה ל״ביפה דה צ׳וריסו״ (אנטריקוט בשפה המקומית), כאשר השומן העודף בצד משול לצ׳ילה...

אני יסיים בהתייחסות לתופעה שהתחלתי לעכל רק בטוקומאן, הנקראת ״סיאסטה״:

אני הולך לי לתומי כ 15 בלוקים רק כדי להגיע לחנות שבה אוכל למצוא אוהל, מגיע לחנות ב14:00:08 בדיוק, ואומרים לי ״סגור, תחזור ב5״.

מ-ה  ל-ע-ז-א-ז-ל ???

איך זה נראה למישהו הגיוני שכל החנויות סגורות בין 2 ל5???

הארגנטינאים, וזה דבר ששמים לב אליו גם מעוד בחינות, פשוט לא אוהבים לעבוד!!

מעניין מה יקרה אם מישהו בישראל ילך הביתה ב2 בטענה שהוא זקוק לסיאסטה...

ובנימה אופטימית זו, אני מתחיל לי את הסיאסטה הפרטית שלי, נדבר ב40 לחודש או בשנהעשרה, מה שיבוא קודם,

עדי.

טוקומאן

איגוואסו

איגוואסו