יום ראשון, 13 בפברואר 2011

הודו: בום עליך רג'סטאן

WEM PEM PEM בוקר טוב שמאל ימין לכולם!!

אחרי 3 וחצי שבועות בפושקר הישראלית, יצאנו אני הילה וסבתוש לעבר שבועיים של טרטורים ודילוגים ברחבי רג'סטאן - ה"מדבר" ההודי הגדול...
יצאנו בבוקר יום ראשון אחרי שנפרדנו מכל העולם, אשתו ובת דודה שלו, ועלינו על אוטובוס קצרצר (מי היה מאמין שאני יחשיב נסיעה של 3 שעות כקצרה) לכיוון ג'איפור, נסיעה שעברה בעיקר בשירה בקול רם (אם כבר ישראלים אז נשרוט את כל האוטו), ובנסיונות שווא לגרש הודי שהתעקש לנהל איתנו שיחה למרות שאין לו את הכלים השכליים הדרושים למשימה שלא לדבר על העובדה שהוא לא ידע אנגלית בכלל.. לפחות נהיתי מומחה לשפת הסימנים, סביר להניח שתראו אותי בעוד כמה חודשים בעיגול בצד של הטלויזיה מתרגם לחרשים בתכניות משניות בערוץ 1.

ג'איפור - יופי של פסטיבל:

הגענו לג'איפור ארבעתנו (יניב, בחור שהשתקע באשראם בית חב"ד בפושקר בא איתנו לגיחה של כמה ימים), והתמקמנו בגסט האוס יקר להחריד (ושאני אומר יקר אני מתכוון לזה ששילמתי 17 שקל ללילה).
ג'איפור, הנקראת "העיר הורודה", היא עיר הבירה של רג'סטאן, והגענו אליה בעקבות פסטיבל מוזיקה שמתקיים עד יום שלישי, ויסגר במופע סיום של שי בן צור (לא, לא היה לי מושג מי זה אבל יאללה נו מה זה משנה).
כשהגענו למתחם הפסטיבל, הסתבר למרבה הפתעתנו שפסטיבל ה"מוזיקה" הוא בכלל פסטיבל "ספרות", והחלק המוזיקלי בו מתחיל בכל יום רק מהשעה 7 בערב... לא רק זה, מסתבר שמופע הסיום המדובר הוא בכלל אירוע סגור שמתקיים במתחם אחר לחלוטין, ואך ורק מוזמנים של הפסטיבל (סופרים וכאלה) יכולים להיכנס לשם... אם לא הייתי ישראלי יכול להיות שאפילו הייתי דואג קצת.
המופע של יום ראשון היה פשוט אדיר!!! למרות שברגיל אני לא שומע בכלל מוזיקה אתנית, ממש נהנתי מכל העניין!

את יום שני העברנו בטיול בעיר העתיקה של ג'איפור, בHAWA MAHAL - ארמון הרוחות המשעשע, ובJANTAR MANTAR - אתר מדהים ביופיו שמרכז כלים עתיקים לחישובי קורדינטות וחקר אסטרונומיה (ושאני אומר כלי אני מתכוון למשו במינימום גודל של מרכבה 4)... כאילו אם מישהו רצה לדעת איפה הצפון פעם הוא היה צריך להקצות חצר לטובת העניין...
גם היום הזה נסגר בהופעה במתחם הפסטיבל ובגישושים אחרונים לגבי מופע הסיום הנחשק.

ביום שלישי החלטנו שאנחנו פותחים את היום בבית הקולנוע הגדול של ג'איפור, בצפייה בסרט הודי.
תארו לכם שאתם מגיעים לבניין בערך בגודל של כל קניון קרית אונו, מצפים למבחר עצום של סרטים ואז אתם מגלים להפתעתכם הרבה שבכל הטירה הזאת יש בעצם רק אולם קולנוע אחד...
הסרט ההודי שראינו ארך 3 שעות (מסתבר שזה אורך סטנדרטי בתעשיית הקולנוע הגרועה בתבל), שמו היה "YAMLA PAGLA DIWANA", והסלוגן שלו היה "IN PUNJAB, DO AS THE PUNJABIS DO" (או כמו שמושיקו היה בוודאי מנסח - בפונג'ב התנהג כפונג'באי)... בתכלס היה סרט מצחיק רצח, העלילה הייתה פחות מורכבת מאשר בסרט של סליווסטר סטאלון מה שאיפשר לנו להבין מה קורה למרות המחסור בתרגום לאנגלית, והחוויה האמיתית היא לראות איך הקהל ההודי באולם מגיב לסרט... סתומים.
בערב נסענו למבצר AMBER המרשים, שם גם הסתבר שמתקיים מופע הסיום, ובדרך לשם עברנו בארמון המים החזק עד מאד.
בכניסה לאירוע פגשנו את אודי בן כנען, נגן בלהקת מטבוחה שעתיד היה להופיע יחד עם שי בן צור באותו ערב (הילה, מעריצה שרופה של מטבוחה, כמעט חטפה שבץ במקום), והוא כמו כל ישראלי טוב, דאג להכניס אותנו, אחיו לארץ הקודש, בטענה שאנחנו חלק מהלהקה שלו.
האירוע היה אחד הדברים הכי חזקים שהיו לי בהודו, פשוט מצאנו את עצמנו באמצע ההיי סוסייטי של עולם הספרות העולמי, מוקפים בכל כך הרבה אנשים המהווים אבני יסוד תרבותיים אצל כל כך הרבה קוראים ברחבי העולם.. פחחחחחח כאילו שזה עניין אותי בשיט!!! היה שם את אחד הבופה'אים הכי חזקים שראיתי, מליון סוגי מנות (ולא רק הודיות), אלכוהול ושתיה קלה חופשי, קינוחים מטורפים, והמופע היה פשוט חזק!!!!
סבתוש, שמוציאה את כל האנרגיות שהיא חוסכת בהתנהלות האיטית היומיומית שלה כשהיא רוקדת, הייתה המוקד העיקרי לצלמים ועיתונאים באירוע.. אם לא הייתי עצלן הייתי בודק אם פרסמו תמונה שלה באיזה עיתון הודי...
חזרנו מהמופע בטרמפ עם איזה הודי שנדלק עלינו והלכנו לישון לקראת הנסיעה ביום למחרת לג'ודפור.

ג'ודפור - הפריצה הגדולה שלי בדרך לאולפני בוליווד:


אחרי אוטובוס היום לג'ודפור התמקמנו בגסט האוס קרוב למגדל השעון לפי המלצתם של בנג'י ומור שהיו שם שבוע לפנינו, והלכנו לאכול באיזו דאבה (מסעדה הודית מקומית) מומלצת, לידה גילינו את הגלידה עם היחס מחיר-טעם-כמות הכי טוב שראיתי מימיי!!! (מיותר לציין שבכל שאר הימים לאחר מכן בג'ודפור חנקתי את הגלידריה הזאת עד זוב דם).
ג'ודפור, המכונה גם "העיר הכחולה" (מקוריים החבר'ה ברג'סטאן), היא מקום אדיר לאוהבי ארכיטקטורה והיסטוריה, ומהגגות במרכז העיר אפשר לראות את 3 מבני הדגל המרשימים של ג'ודפור - המקדש, הארמון והמבצר.
כשחזרנו, קיבלנו הצעה מפתה מבאבא, מנהל הגסט האוס הידידותי יתר על המידה, לשחק כניצבים בסרט הודי שיצולם ביום לאחר מכן, תמורת 1000 רופי לכל אחד! יכול להפתיע? יכול להפתיע! יפתיע גם יפתיע! לקחנו את האתגר המפתיע.

בתחילת היום הבא נסענו לארמון UMAID PALACE, אחד הארמונות הגדולים בעולם ואחד המרשימים שיצא לי לראות, חזרנו לגסט האוס, משם אסף אותנו ואת איקר (בחור ספרדי שגם התנדב "לשחק" בסרט... ולא השם משפחה שלו זה לא קסיאס) נהג פרטי לעבר מלון פאר שם מצולם הסרט. כשהגענו למקום, אמרו לנו "תמתינו". לא תיארנו לעצמנו עד כמה הם היו רציניים.... מ6 בערב עד 6 בבוקר (למרות שדיברו איתנו בהתחלה על לסיים ב12 בלילה), צילמו אותנו אולי, ואני באמת מפרגן לעצמנו פה, 15 שניות.
לפחות הזמן עבר בכיף עם מופע קוסם ומופע ריקודים שהמלון אירגן לאורחים שלו ותפסנו על העניין גל, ארוחת חינם לא רעה בכלל וים צחוקים עם שאר השחקנים בסרט ההודי, שהם מה לעשות הודים לכל דבר ומתלהבים מכל תייר שהם רואים.. את אחד מהם אפילו הצלחתי ללמד איך משחקים יניב והוא תפס את העניין לא רע.

אחרי שקמנו בבוקר ביום אחרי גמורים מעייפות, יצאנו עם אוטובוס לכיוון OSIAN, עיירה קרובה לג'ודפור, משם התחלנו טיול גמלים של יומיים.. רק צחוקים!!
כשהגענו לכפר של דאנה, נהג הגמלים שלנו, נדבקו אלינו איזה 10 ילדודס בדואים למראה, והם החליטו ללמד אותי איך משחקים קריקט.. החוויה הזאת שיכנעה אותי סופית כי מדובר באחד מענפי הספורט המשניים והגרועים ביותר שבני האדם המציאו בכל מהלך ההסטוריה.
הלילה והיום שאחרי היו מדהימים, האזור שבו עשינו את הטיול היה מדברי ויפייפה, בדרך חזרה עברנו בבית ספר באמצע המדבר, שם לימדתי את הילדים איך משחקים פי-פי-פי-פינוקיו, ובצאת השבת (סבתוש הפכה אותי לשומר מצוות) לקחנו אוטובוס בחזרה לג'ודפור.

את היום האחרון בג'ודפור העברנו בביקור בשאר האתרים המומלצים - המקדש הלבן (מדהים ולעניין), המבצר (מפתיע ומרשים) וMANDURE GARDEN (טקטי ומשכנע), קצת גלידה לסיום אריזות עניינים וכו', ומצאנו את עצמנו על אוטובוס לילה לבונדי.

בונדי - יצא לנו מדהים:

לבונדי נסעתי מלכתכילה לפי המלצתו של נאפו, ואני חייב לציין שהיה שווה את האירוך!
בונדי זו עיירה קטנה ושקטה קצת דרומית לפושקר, דלה מאד בתיירים ועמוסה מאד במקדשים/ מבנים מעניינים ומרשימים שממש שווה לראות!
הגענו לשם מוקדם בבוקר אחרי נסיעת הלילה, נתנו שנ"ב קצרצר ויצאנו להתחיל לתפור את בונדי... עברנו במשו כמו 10 אתרים מומלצים במקום, אני אישית הכי אהבתי את "RANIJI KI BAORI" - מקדש שבנוי ממש מיוחד, ואת "DHA BHAI KUND" - בריכת שחיה קדומה שבנו לכבוד איזו מלכה, שמעוצבת בצורה פשוט פסיכודלית!!
בסוף היום נתנו את אחת השינות הכי טובות שהיו לי בהודו.

ביום שאחרי לקחנו ריקשה לכיוון MENAL - מפל מרשים שנמצא 70 ק"מ מבונדי, שם התבטלנו לנו רוב היום... בדרך חזרה נהגתי קצת בריקשה - מזכיר מאד מכוניות מתנגשות בלונה פארק פרט לעובדה שהמנוע של המכוניות בלונה פארק עדיין חי.
הגענו בחזרה לבונדי, ומשם לקחנו שוב אוטובוס לילה (זה סוג של מזוכיזם) לעבר אודייפור, שם יתקיים שוב מפגש משפחתי.

אודייפור - אין כמו במבה:


סיימנו את נסיעת הלילה הכי גרועה שהייתה לי בחיים (סליפר קצר וצר מדי, חלון שמסרב להיסגר עם רוח מקפיאה, נהג שמכוון לעלות על במפרים, הודים מציקים וכו'..) ונסענו לכיוון הגסט האוס בו חיכו לנו שאר בני המשפחה.
הגענו ב7 בבוקר, מה שלא מנע מאלעד להתעורר ולקבל את פנינו (אה הוא ישן חזק...), וכמה שעות אחר כך פגשנו את בנג'י, מור וחלקי..
הגסט האוס הוא כנראה הגסט האוס הכי טוב שהייתי בו בהודו, חדרים ענקיים מקלחת חמה 24/7 ומחירים מצחיקים.
חוץ משאר בני המשפחה פגשנו עוד כמה חבר'ה ישראלים במקום - רועי מהמכור לפוקר (כי הוא מכור לפוקר), רן ודור הדומים (כי הם ממש דומים), אור הסבא (כי הוא סוג של סבא) ועדי הבת (כי היא בת ועדי זה שם של בן), מה שהעביר את הזמן בגסט האוס בהרבה צחוקים, סיפורים, והכי חשוב - פוקר!
ביום חמישי ליוי ומאיר ההורים של אלעד הגיעו לאודייפור והביאו באמתחתם את המרכיבים הנדרשים לפסטיבל קרמבו ובמבה כהלכתו. אני מניח שזה ממש מיותר שאני יכתוב עכשיו "יצא לי מדהים" אבל... טוב נו באמת יצא לי מדהים!
ביום אחרי הלכנו אני אלעד והוריו לשיט על האגם המדהים של אודייפור, המשקיף על הCITY PALACE ומוקף בהרים מסביבו, אחר כך נסענו למסעדה הכי טובה שאכלתי בה בהודו ואחר כך הם באו לבקר בגסט האוס שלנו כדי להכיר את המשפחה האלטרנטיבית... אני מקווה שהם לא חטפו שוק יותר מדי :)

במוצ"ש כמעט כולם הלכו מהגסט האוס, ובימים שנשארו לנו תפרנו כמה אתרים מומלצים באודייפור:
- ביקור במוזיאון הCITY PALACE, ארמון מרשים עם נוף מטורף לאגם ולעיר.
- טיולים בשוק שבתכלס לא מדהים יותר מדי.
- נסיעה לTIGER LAKE - אגם שנראה כאילו שלפו אותו מסרט פנטזיה, פשוט מושלם!!
- Shilpgram - מין מוזיאון פתוח שמראה איך נראו החיים ברג'סטאן לפני המון שנים, ניצלנו את השטח המפתיע שם ואת העובדה שלא היו אנשים בכלל כדי להתאמן בפריסבי לקראת גואה....

היום יום שלישי ה8/2, וב5 אחר"צ אני מתחיל מסע של 40 שעות שמתוכן 30 שעות לפחות אני יהיה בתוך אוטובוס, לעבר חופי ים, דקלים, חום, בירות והכי הכי הכי חשוב בעולם - בשר!!!!!!

ובתקווה שאני לא יחטוף שבץ מהנסיעה/חסימה בעורקים מכמות הבשר שאני יצרוך בגואה -
להתראות עד המייל הבא!
בום עליכם.